דף ראשי  הנחיות בטחון  תודות  קישורים  הפוך לדף הבית  הוסף למועדפים  צור קשר  21.03.2019

***חדשות ועדכונים***

 

טקס סיום המסע  יער השבויים והנעדרים 8/5/2009***יומן המסעאפריל 2009***מרץ 2009 ***אלבום התמונות

מרץ 2009

***חדשות ועדכונים***




















העיניים של המדינה ראו כבר מראות רבים - יוסקה גרוף
קטגוריה ראשית » יומן המסע » אוקטובר 2007 » העיניים של המדינה ראו כבר מראות רבים - יוסקה גרוף

העיניים של המדינה ראו כבר מראות רבים
יוסקה גרוף


העיניים של המדינה ראו כבר מראות רבים.
זריחות מרהיבות ושקיעות נהדרות וקרבות עקובים מדם, שלא לדבר על חורפים מלבינים, ימי סתיו אפורים ופריחות אביביות. ואולם בבוקרו של אותו יום חמישי ראו העיניים דברים אחרים. קבוצות קבוצות של מטיילים עלו למעלה אל השטחים המבוצרים, בפניו של כל אחד ואחד מהם ניכרה התרגשות עצומה. חלקם מוחים דמעה, כמה מהם מלווים בילדיהם הצעירים, ובשטף דיבור שאין לו בלם הם מתארים את סיפורם מלווים אותו בתנועות ידיים נרגשות.
ואחד מהם בטקסיות כמעט מקודשת שולף מאמתחתו פיסת בד ישנה ופורש אותה לעיני חבריו, לרגע היא נראית כמו חולצה ישנה ולא ברור מה כל כך מיוחד בה, אבל אז היא נפרשת כולה וניתן  לראות עליה, אמנם דהוי אבל ברור דיו, את מתאר הדגל: שני פסים ובאמצעיתם מגן דוד... ושפתיו מדובבות, 'את זה הדגל הכנו מחולצה ישנה ודיו ששאבנו מתוך עט שקיבלנו וכך יכולנו לחגוג יום עצמאות כמעט מושלם, אי שם בתוככי הכלא בסוריה... 'ואורי שחק טייס חיל האוויר שהופל במלחמת יום הכיפורים, לא הרחק מן המקום שבו עומדים כעת הוא וחבריו, קושר בזהירות את הדגל היקר הזה אל התורן של מוצב החרמון, וממלא את לבות כל הנוכחים  בתחושת גאווה כה עזה ומאליה פורצת משפתותיהם שירת התקווה!

לראשונה שמעתי מאורי על שביל ישראל כאשר שבנו שנינו ממשמרת הזדהות למען שחרור שבויינו. הרגל קבוע עשינו לנו, חברים בעמותת 'ערים בלילה' לעלות לירושלים מדי יום ראשון ולקבל את פני השרים בדרכם לישיבת הממשלה בתמונות חיילינו השבויים. באחד מן הימים סיפר לי אורי על חלומו, חזונו – ללכת את שביל ישראל. ולא סתם ללכת אלא לגייס את כל חברינו פדויי השבי ולהפוך את המסע הזה למסע שיהיה בו העברת מסר לאי מי: כי פדויי השבי בארץ לדורותיהם חיים ופועמים ורוצים לספר את סיפור גבורתם לכל מי שיטה את אוזנו! וכי למרות הקשיים היומיומיים ולמרות המאבק המתמיד במוראות השבי, לא ניכנע לו, ומסענו יכריז: "אנחנו פה!"
 
למרות שחשתי בדבקותו של אורי, כרסמו בי ספקות רבים. זה לא פרויקט פשוט, ואנחנו משאבינו כה דלים, איך אפשר להביא כזה חלום לכדי מציאות? ניסיתי בזהירות להביע את ספקותיי, אבל בדרכו ההגיונית ומלאת הבטחות סתם אורי את טענותיי אחת לאחת. עד שבסופה של הנסיעה אף הצעתי לו את עזרתי ככל שאוכל לסייע.

הדברים קרמו עור וגידים, רשויות שאליהן הופנתה פניה או בקשה לעזרה, ענו ברוחב לב אדיר, החל מן הרשויות העוסקות בטבע, דרך ארגון נכי צה"ל וכלה בצה"ל עצמו, כולם כאחד פתחו את שעריהם בפנינו והעניקו לנו את כל הסיוע הדרוש!

וכך אור ליום חמישי 11.10.07 טיפסה שיירת מכוניות בעליה התלולה להר החרמון ופרויקט "ללכת שבי בשבי ישראל" יצא לדרך. ולמעלה בחרמון פוסעות רגליהם של האנשים, שלפני שלושים וארבע שנים הלכו אל השבי הסורי, בתוך התעלות, ידיהם מלטפות את אבני הבזלת השחורות, עיניהם בורקות ופיהם מספר את אשר קרה אותם שם. את הקרבות שהתרחשו מול הסורים, את ההסתגרות בתוך הבונקר בציפייה נואשת לחילוץ שבושש להגיע, את ההכרה כי כל תקווה אופסת, ולבסוף את הכניעה לידי החיילים הסורים שהציפו את המקום במאותיהם אם לא באלפיהם...

ומתחילה ההליכה. ויורדים בשביל התלול, משחזרים כמעט את הנתיב שבו הלכו חיילי גולני בבואם לכבוש מחדש את מוצב החרמון, והירידה קשה, וסוחטת ואולם עתה סוללים האנשים במו רגליהם נתיב חדש לליבות האורחים המתלווים אליהם במסעם..
ובסופו של אותו היום מתכנסים באולם המתנ"ס של העיר קצרין, לפתיחה הרשמית, ודברים נישאים, נציג ארגון נכי צה"ל, יושב ראש עמותת ערים בלילה, רמי דורון, נציגת המועצה, נציג צה"ל, אחד לאחד מעלים הדוברים על נס את גודל המעמד. ומסיים אורי בקריאה נרגשת: "זוהי רק ההתחלה, ולפנינו עוד עבודה רבה..."

ואחר כך מתחילים הספורים. שמואל סגל ממשמר הירדן, שנפל בשבי ב- 1948 בניסיון נואש להגן על ביתו הנצור. אך ללא הועיל והוא נפל בשבי הסורי. מאיר מאור מוזס, שפיקד על חולית חיילים שיצאה לפעולה אל מעבר לקווי האויב הסורי ב-1954, נפלה למארב ונכנעה תחת אש צולבת לכוחות עדיפים עשרת מונים, וכמובן אורי שחק שמטוסו הופל בעת יעף הפצצה בחזית הסורית ב1973. כל אחד מהם מגולל את סיפורו, כיצד נלחמו לשמור על התקווה כל תקופת השבי, וכיצד הייתה קבלת הפנים בארץ צוננת. סגל שאיבד את ביתו ומשקו, נאבק לקבל פיצוי מן המדינה, ולבסוף פוצה בשש עשרה אלף לירות שבקושי אפשרו לו לקנות דירה קטנה לו ולאימו. מאיר מוזס שב לארץ, הועמד למשפט, ודרגותיו נשללו ממנו, ורק שנים אחר כך חנן אותו נשיא המדינה והחזיר לו את דרגותיו.  כל ספור ממלא את הנוכחים באולם בתחושות מעורבות, מחד החוויות הקשות מאידך החיים שממשיכים למרות כל הקשיים!

למחרת בבוקר עם הנץ החמה שוב מתארגנת החבורה. יוצאים לדרך, חולפים על פני ברכת רם ומטפסים על הר אודם, צופים על עמק הבכא, ושוב נוכחים לדעת עד כמה היו הדברים תלויים על חוט השערה באותה מלחמה איומה!

ובערב שבת לאחר ארוחת הערב, מתקבצים כולם. פדויי שבי בני משפחותיהם, וגם שאר האורחים שהצטרפו למסע. וברגע של קירבה אמיתית נפתחים האנשים וכל אחד ואחד מדבר ומספר, מי על שביו, ומי על פציעתו ומי סתם כך על החוויה העמוקה שעוברת עליו במסע, וקרוב הלבבות ותחושת הביחד, חזקים מאין כמותם, ואנו פדויי השבי חשים עד כמה החיבוק החם שאנו מקבלים בימים הללו של המסע מכל מי שמעורב בו, מוסיף לנו כוח להמשיך הלאה!!

ושוב בוקר מפציע, והפעם אנחנו פותחים בתל א-סאקי, מקום בו התרחשו קרבות מרים מאין כמותם, וחברינו יצחק נגרקר עומד ומספר על אותם קרבות, והדברים לובשים צורה עד כדי שאנו כמעט רואים בעיניי דמיוננו את הטנקים העשנים שיצחק וחבריו פוגעים בהם אחד לאחד, ואת חיילי הקומנדו הסורי המתבססים בקרבת המוצב המבוטן. וכיצד מסתגרים בבונקר החיילים שעדיין נותרו בחיים מן הקרב המתיש וסופגים מנה אחר מנה של אש תופת מן הסורים, עד אשר שולח מפקד הכוח את יצחק להודיע לסורים על כניעתם. יצחק יוצא בידיים מורמות אל הסורים, נתקל באש הנורית לעברו, וכך שוב ושוב. רק בפעם הרביעית נוצר קשר בינו לבין החיילים הסורים. בתנועות ידיים מסמן להם יצחק כי הוא החייל היחיד שנותר חי במקום, והם לוקחים אותו איתם. חבריו שבמוצב מחולצים כעבור ארבעים ושמונה שעות בידי חייליו של יה יה... ואולם יצחק שוקע בדכאון בעקבות ספור של חייל שנופל בשבי מספר שעות מאוחר יותר באותו מקום המספר לו כי כל חבריו בבונקר נהרגו. רק לאחר שובו ארצה לאחר שמונה חדשים הוא נתקל בביתו בחבריו הממתינים לו לחגיגת סיום במלחמה... ומהי הקרבה אמיתית אם לא זה?!
ומסיימים בגמלא ונשריה. ובהסתכלות קדימה אל הפעם הבאה שניפגש בשביל ישראל, נישאב עידוד האחד מן השני ומן הסובבים אותנו. ונקווה לחגוג את יום העצמאות הששים ביחד עם שבויינו שעדיין מוחזקים אי שם!



 האתר מופעל בסיוע : מוזה קידום עסקים

מוזה

     

רשות הטבע והגנים 

הקרן לידידות

קרן קיימת לישראל

 mapa.co.il

 אנ"א