דף ראשי  הנחיות בטחון  תודות  קישורים  הפוך לדף הבית  הוסף למועדפים  צור קשר  21.03.2019

***חדשות ועדכונים***

 

טקס סיום המסע  יער השבויים והנעדרים 8/5/2009***יומן המסעאפריל 2009***מרץ 2009 ***אלבום התמונות

מרץ 2009

***חדשות ועדכונים***




















ללכת שֶבי בשביל ישראל: רשמי מסע
יעל כהנא

11-13 באוקטובר 2007

נרשמתי למסע מתוך פרגון ליוזמה של חבר יקר, אורי שחק, שיזם את המסע במסגרת עמותת 'ערים בלילה'. אבל משפט הפתיחה של המיזם ללכת שֶבי בשביל ישראל הוא שחדר את עורי העבה וחלחל בהדרגה אל תוך נפשי דרך שכבות של משמעות.
'שֶבי' מאסר בידי אויב משמע כליאה בכפייה ובידוד מאונס, ואילו 'ללכת שֶבי'  נמשך אחרי מאהבה; ו'אהבה' אפשר להבינה גם ככליאה-מרצון ומתוך חופש הבחירה. אחת ההולכות הצביעה על משמעות נוספת  שיוצאת מן הניקוד: 'ללכת בשביל' בפתח ובחיריק; 'ללכת בַּשביל' במובן הפיזי של המילה, ואילו 'ללכת בִּשביל' במובן הנפשי וכן החזון. וראיתי לפרט כאן כיוון שמילה מחוללת מציאות.

ויצא מכך ש'המסע בשביל' בפתח ובחיריק הוא גם ההנצחה הכי ראויה לאחי, גדי, שנהרג במלחמת יום הכיפורים. שכן ההליכה שֶבי בשביל ישראל היא עבורי תזכורת לאמִתה החבוטה שמותו לא היה לשווא, עובדה כה חשובה שנדחקת, למרבה הצער, לפינת התודעה במרוצת השגרה עמוסת ההתרחשויות.
'המסע בשביל' בפתח ובחיריק הוא להזכיר לעצמי דרך הרגליים את הערך והחשיבות האמיתיים לקיומה של מולדת, אין לי ארץ אחרת כמאמר השיר. ובהזדמנות ייחודית זו עצרתי כדי להיזכר שארץ זו נסללה ועדיין נסללת בייסורים קשים ובהתענות הנפש של כולנו; אך במקרה הזה, במיוחד, של הלוחמים בשדה קרב: אלה ששרדו, וביניהם אלה שנשבו  ואלה שנפגעו לכל חייהם בגוף וגם בנפש; וכמובן האחרים שמותם השאיר אחריו שובל-תמיד של צער ושכול.
יצא כך שרובדי המשמעות של המשפט 'ללכת שֶבי בשביל ישראל' עושים את המסע הזה דווקא  למעין תיקון תֶקן ערכי  של החיים בארץ מולדת, תיקון שמוסיף  הזדמנות לחשבון נפש בכמה וכמה עניינים. וכל מה שכתבתי עד עכשיו אינו אלא המצע שעליו מונחת חוויית-ההתנסות במסע  עצמו שעמדה רובה ככולה על  הקשבה הקשבה  הקשבה.
המסע בשביל ישראל: המכנה המשותף הרחב ביותר הוא שכולם חפצים קודם כול  בטיול  לא לבד בחיק הטבע. וכידוע, במסע כמו במסע, רק נקודת היציאה ידועה ואילו הדרך עצמה  כחוויית-התנסות תלך ותתהווה במהלכו בדרך שבה נעבור ואיך שנעבור בה. הסיפא של המשפט מוביל אותי אל הדינמיקה הקבוצתית של  המסע במהלך הימים 11 12 13 בחודש אוקטובר, תנועה בין אנשים שנפגשו ברובם באופן אקראי. ובכן, ביומיים הראשונים הצטיירה בעיניי תנועה זו כמו חסומה בבועות: פעילי העמותה וארגון נכי צה"ל; שבויי מצרים; שבויי סוריה; נכי צה"ל; קרובים וחברים של חברי העמותה והמדריך; אנשים שבאו להזדהות עם פדויי השבי והנעדרים; וכן צעירים ואחרים שרוצים ללכת את שביל ישראל. אבל ביום שישי בערב, בחסות השבת המחבקת, ערכנו סבב ההכרות וכל אחד הציג את עצמו בשם ומאיזה כיוון הגיע למסע. אז הרגשתי מפנה: שמעכשיו והלאה אני נמצאת בתוך קבוצה ולא אחת בקהל במופע של 'סיפורי חיים', שאני נמצאת בין אנשים ולא עוד בין פרטים. והמפנה הזה הציב למעשה את ההווה בעתיד, שכן נוצר הגרעין החברתי על גווניו השונים של 'ההולכים בשבי בשביל ישראל'. ולא בכדי בחרתי להקדים ולהעלות עניין זה כי, בעיניי, הכול אנשים.

לקחתי מהמסע מה שיכולתי להכיל באותה נקודת זמן – שלושת ימי המסע – ובכל רגע ורגע במהלך המסע. ואם לא אקח מזה לחיים שלי אז יֵצא שלא הייתי אתכם שם בכלל. על כל פנים, אין מילים בפי לתאר את עצמת-החוויה אל מול חשיפתם האישית של גידי ארנהלט, איציק נגרקר, מאיר מוזס, שמואל סגל ואורי שחק. מה גם שלשמוע פדויי שבי באים חשבון עם מפגשם עם הגורל בעין-הסערה במו המקום - זו חוויה ייחודית מאין-כמוה; ולהקשיב לסיפורי-החיים הערכיים הללו – זו הזדמנות מיוחדת במינה לבחון שאלות קיומיות כלליות ואישיות. יען כי בכל סיפורי החיים עובר כחוט השני הקשר האמיץ שבין האדם למקום, שבין יהודים לארץ ישראל (במובנה הכללי של המילה ולא הפוליטי), שבין ישראלים למדינת ישראל. ולהבנתי קשר זה הוא בלבו של המיזם 'ללכת שבי בשביל ישראל'.

לא בכדי נגע המיזם בלבם של אנשים כה רבים שעטפו אותו באהבה, ברוח טובה ובנתינה נדיבה אשר הובילו להצלחתו בשלושת ימי המסע האלה: הארגון והניהול של עמותת 'ערים בלילה' הסיוע של פעילי ארגון נכי צה"ל ובמיוחד מיכה שוורץ, שיתוף הפעולה של צה"ל, המועצה המקומית ומתנ"ס קצרין, וכן הסיוע של קק"ל ורשות הטבע והגנים בליווי המסע, בהדרכה ובאירוח בשמורת גמלא; כמו כן כדאי להזכיר את תרומתה של הזמרת  עליזה אביב בערב הפתיחה, את ההדרכה המעולה מכל הבחינות של מיכה אסף, ואת  הליווי הנעים ומשרה הביטחון של עידו עופר החובש; ואחרונים לרשימה, אנחנו, ההולכים בשביל בפתח ובחיריק. כל המצוינים מלמעלה למטה תרמנו להתנהלות למופת של המסע  בחרמון ורמת הגולן ולהצלחתו של אירוע ייחודי זה.

יש את מסלול המסע שתוכנן לכתחילה על ידי עמותת 'ערים בלילה', ויש תוואֵי מסע ששונו (וכנראה עוד ישונו) מתוך התחשבות ברמת הכשירות של כלל המשתתפים; יש את המשתתפים במסע הזה ויש את אלה שישתתפו בהמשך; יש סיפורי-חיים של שבויים שסופרו לאוזננו הקשובה ויש כאלה שעוד יסופרו; יש פדויי שבי שיחזרו ויספרו את סיפורם בעיבוד-מחדש ומתוך רצון בתובנה חדשה;
ויש יוזמות חדשות של משתתפים שיעשירו את המיזם בתכנים ובפעולות נוספות – הכול יתקבל בחיבוק חם ובאוזן קשבת.

ולבסוף אני רוצה לשתף בלקח אישי שלקחתי מהמסע הזה בעניין מצב הגוף. הברכיים שלי צרחו מכאבים והורו לי חד-משמעית לעצור מלכת. ועצרתי ועוד איך.
אני ממשיכה להזדקן, אמרתי לעצמי. אבל הקשה מכול היה להודות שעצירת-הפתע הייתה תוצאה של הזנחה מתמשכת ולא אחר. האמפטיה שגילו כלפי הולכים העצימה אצלי את הדחיפות להתחייב על ניהול הגוף באופן אחר כדי שאוכל להמשיך 'ללכת בשביל' הפעם בפתח. ואפוא חיפשתי בין ההולכים סביבי, ובמיוחד ההולכות, ומצאתי בהחלט מקור-השראה לחיים בריאים ולתחזוקת הגוף אחרי
גיל 50. גם אני רוצה, אמרתי לעצמי. ואני מקווה להפנים שהמשך המסע כרוך בהכנה מתאימה כגון הליכה יום יום, ולפחות פעם בשבוע הליכה בדרך לא סלולה, וכן תרגילי הרפיה; רכישת ציוד מתאים כגון נעלי הליכה גבוהות ותרמיל גב נוח לנשיאה; וכן טיפול רפואי מקדים וברכונים אלסטיים. הנה אמרתי את זה, ומי שרוצה יכול לקחת גם.

 



 האתר מופעל בסיוע : מוזה קידום עסקים

מוזה

     

רשות הטבע והגנים 

הקרן לידידות

קרן קיימת לישראל

 mapa.co.il

 אנ"א