דף ראשי  הנחיות בטחון  תודות  קישורים  הפוך לדף הבית  הוסף למועדפים  צור קשר  21.03.2019

***חדשות ועדכונים***

 

טקס סיום המסע  יער השבויים והנעדרים 8/5/2009***יומן המסעאפריל 2009***מרץ 2009 ***אלבום התמונות

מרץ 2009

***חדשות ועדכונים***




















מנחל דישון ועד הגשם הגדול / יוסקה גרוף
קטגוריה ראשית » יומן המסע » דצמבר 2007 » מנחל דישון ועד הגשם הגדול / יוסקה גרוף

מנחל דישון ועד הגשם הגדול
יוסקה גרוף

לאחר שכבר נדחה פעם אחת, ואחרי שכמעט שבוע שלם החזקנו אצבעות, הוחלט למרות כל התחזיות הקודרות להתאסף ולצאת. בבוקר יום חמישי קיבל את פנינו מזג אויר אביבי כמעט. ולמגרש החניה במושב דישון הגיעו אט אט החברים. מספרם לא היה רב. נראה כי התחזיות הקודרות וביטולו של הערב עם הגב' שולמית קישיק, עשו את שלהם, אבל לנו שבכל הגענו זה לא שינה דבר. בעשר בבוקר הוחלט להמתין עוד קמעה למאחרים, ואז יצאה מבית סמוך גברת מבוגרת נושאת מגש ועליו בקבוקי שתייה וכיבוד קל, "שמעתי מי אתם ורציתי לכבד אתכם" צקצקה בלשונה במבטא מזרחי כבד. ואני בלעתי את פרץ ההתרגשות ששטף אותי ואיים למלא את עיניי בנוזלים חמים, ומיהרתי להודות לגברת על המחווה המרגשת.
התחלנו בהליכה במעלה נחל דישון, שבעבר היה נחל איתן ועדות לכך טחנות הקמח העתיקות הנמצאות בו. בנותיי הצעירות הצטרפו לקבוצה ההולכת ואני נסעתי במכוניתי להמתין להן באמצע המסלול. בדרך הבטתי בשמים ואמרתי לעצמי שאולי גם הפעם כמו בפעמים רבות אחרות טעו החזאים וסוף השבוע הזה יהיה בהיר למרות הכול, וכמובן שמיד אחר כך שטף אותי גל של רגשי אשם ישראליים אופייניים, 'הכיצד זה אני מעז לקוות שלא ירד גשם?' ובכל זאת יום של דחייה לא יעלו ולא יורידו דבר.
עם סיומה של ההליכה בנחל דישון התכנסנו בברעם העתיקה. כולנו מכירים את הסיפור על עקורי איקרית ובירעם, שעזבו את בתיהם ב 1948 כאשר מובטח היה להם שהם ישובו אליהם מיד עם תום הלחימה, הבטחה שלא מולאה עד היום. אבל רובנו כלל לא מודעים לישוב העתיק שהיה במקום עוד מימי בית שני, ועל בית הכנסת הגדול והמפואר שנחשף במקום!!
לאחר הסבר ממצה שמנו פעמינו לבית ספר שדה הר מירון והתמקמנו בחדרים. הובטח לנו כי לאחר ארוחת הערב יגיע אלינו מרצה שיספר לנו על הזאבים ברמת הגולן...
ואכן לאחר ארוחת הערב, התכנסנו באחת מכיתות הלימוד, מנסים לגרש מעלינו את עקיצות הקור החדות, והאזנו להרצאה מרתקת לא רק על הזאבים ברמת הגולן אלא על כל בעלי החיים שממלאים את האזור.
בדרך חזרה לחדר הבטתי לשמים, הם היו זרועי כוכבים שנצנצו בהבטחה אילמת שאולי למרות התחזיות הקודרות, יש סיכוי...
באחת ושלושים התעוררתי לקול נקישות טיפות מים על גג הביתן שלנו, הצצה קטנה החוצה גילתה לי מראה יפהפה, שרויים בתוך ענן עבה, ובנוסף גם גשם זלעפות יורד עלינו. ובכן, למרות הכל צדקו החזאים!
השכם בבוקר נאמנים ללוח הזמנים הנוקשה הערתי את בנותיי, יוצא לגשם הדוקר – הסתבר לי כי הוחלט לחכות לשעה מאוחרת יותר ואז תיפול ההחלטה כיצד ממשיכים...
ההמשך כבר לא היה מסע רגלי. נאספנו אל האוטובוס ואל כלי הרכב ופילסנו דרכנו בתוך הענן העבה לחורפיש. שם ביקרנו ביד זיכרון לחלל צה"ל אל"מ נביה מרעי. נביה מרעי נהרג בעזה בעת פעילות מבצעית ומשפחתו החליטה להפוך את ביתו לאתר הנצחה לזכרו.
אוסף האקדחים שלו, אוסף העטים הנובעים שלו, תמונותיו,  וסרט המספר על דרכו בצבא עד לסיום הטרגי נותנים תמונה של אדם מרשים ולוחם נועז. עלינו גם לקברו של נבי סבלן הקדוש לדרוזים, ועלי המדריך בן העדה הדרוזית הפליא בסיפוריו על הדרוזים ומנהגיהם.
אחר כך נסענו לזרעית, למפגש הזדהות עם השבויים בלבנון וברצועת עזה: גלעד שליט, אודי גולדווסר ואלדד רגב ועם בני משפחותיהם. המפגש התקיים בבית העם של המושב, שם התקבלנו במשקה חם ובכיבוד קל, והחשוב ביותר, באולם פוזרו תנורים שהפשירו אותנו קמעה מן הקור העז ומן הגשם שבחוץ.

במקום התקיים טקס קצר בהשתתפות מיקי ושלמה גולדווסר, הוריו של אודי, ואייל רגב, אחיו של אלדד שדיבר בקול חנוק והביע את התקווה המקננת בלב כולנו: שגלעד אודי ואלדד, הנמצאים בשבי המחבלים ישובו הביתה במהרה ויזכו ללכת עמנו את קטעי השביל הנותרים כחברים איתנו בעמותה!!
לאחר הטקס שמנו פעמינו לגדר המערכת, לנקודת הגבול 105 שם נפלו אודי ואלדד בשבי. במקום חיכו לנו חיילי צה"ל שאבטחו אותנו מכל כיוון אפשרי. הסרן הצעיר שעמד מולנו התוודה בקול רועד מעט מהתרגשות:
"אמרו לי שמגיעה קבוצה, שאתן לה לעבור ואסביר מה קרה במקום הזה, לא ידעתי מי אתם.  עכשיו כשאני יודע, אני ממש מתרגש!!"
ההסבר על השתלשלות האירועים באותו בוקר גורלי היה פשוט. משום מה לכולנו, שראינו את צה"ל במחדליו הדברים לא באו בהפתעה גדולה, והמשפט 'שום דבר לא השתנה' נאמר בינינו שוב ושוב, אבל להבדיל ממקומות אחרים שם נאמר המשפט הזה בארסיות ובאירוניה, כאן היה בדברים רק כאב עצור של כולנו שחשנו על בשרנו את הדברים הללו, שילמנו את המחיר, אבל עדיין מקווים שמישהו שם למעלה יסיק מסקנות סוף סוף.
בחזרה באוטובוס התבשרנו כי הוחלט לסיים פרק זה של המסע ולא לעלות למחרת לפסגת הר מירון, כפי שתוכנן, כיון שגם אם מזג האוויר יאיר פניו לא נוכל ללכת בדרכים המבוצבצות שיותיר אחריו הגשם.  נפרדנו כאשר חלקנו חזרו כבר בשלב זה הביתה ואילו אחרים נסעו לפקיעין לביקור בבית בד, שם שמענו על תהליך ייצור שמן הזית ולמדנו שהזית הוא עץ "סירוגי", כלומר נותן את פריו לסירוגין, והשנה יבול הזיתים קטן במיוחד, דבר המעלה את מחיר השמן. ביקרנו גם בחנות של סבתא ג'מילה המייצרת סבונים מחומרים טבעיים ומבטיחה שמוצריה יעשו נפלאות לעורנו.
הבטחנו לחזור ולהפגש בפעם הבאה בתקווה שאולי בפעם הזו יאיר אלינו מזג האוויר את פניו ונוכל להניח ראשינו בשלווה על 'כרי הדשא' לחוף הכנרת.



 האתר מופעל בסיוע : מוזה קידום עסקים

מוזה

     

רשות הטבע והגנים 

הקרן לידידות

קרן קיימת לישראל

 mapa.co.il

 אנ"א