דף ראשי  הנחיות בטחון  תודות  קישורים  הפוך לדף הבית  הוסף למועדפים  צור קשר  23.05.2019

***חדשות ועדכונים***

 

טקס סיום המסע  יער השבויים והנעדרים 8/5/2009***יומן המסעאפריל 2009***מרץ 2009 ***אלבום התמונות

מרץ 2009

***חדשות ועדכונים***




















בדרך לירושלים - מלטרון למסרק, מאת דרורה לביא
קטגוריה ראשית » יומן המסע » מרץ 2008 » בדרך לירושלים - מלטרון למסרק, מאת דרורה לביא

26.3.2008 יום רביעי – בדרך לירושלים: מלטרון למסרק
מאת דרורה לביא

 

את טקס הפתיחה בלטרון התחלנו באיחור. האשם מוטל על מיכה ש', שדעתו נתבלבלה בשל שלוש הטרמפיסטיות שלו. ליד לוח הנושא את שמות חללי השריון, מוקפים בטנקים מכל מלחמות ישראל, פתחנו את המסע שעתיד להיות שונה מכל מה שידענו עד כה. היום הזה מוקדש לאחד מפרקי הגבורה המכריעים בתולדות ארץ ישראל. כאן הוכרע גורלה של ירושלים ונקבע מקומה כבירתנו.

השם לטרון נושא מטען רגשי כבד. טעם של כישלון ושל החמצה שתוקנה רק במלחמת ששת הימים. מגן דויד צהוב מלא על אנדרטת השריון מזכיר לנו את חלקם הטרגי של לוחמי המח"ל שנפלו עוד בטרם למדו מילה בשפת ארצם החדשה.

מכאן התחלנו במסענו העובר היום בזירת הקרבות של חטיבת פלמ"ח הראל ובדרך בורמה. מנזר השתקנים מוסיף לשמור על שתיקה ומעורר את חוש ההומור.

היישוב נווה שלום שצעדנו לרגליו היה אמור להוכיח כי יהודים וערבים יכולים לחיות בצוותא, אבל המחלוקת על מקום האנדרטה של תום קיטאי, שנפל באסון המסוקים, ערערה את אשיות ההנחה הזאת.

מרחוק ראינו את בית הספר לבנות בבית ג'יז (היום קיבוץ הראל), שם נשפט והוצא למוות הקצין טוביאנסקי על לא עוול בכפו.

דרך בורמה היום מוחזקת בידי הקרן הקיימת. דרך כבושה ונוחה, אין בה רמז כהוא זה לתיאורים מימי מלחמת העצמאות, רק אנדרטאות, מפות ומראי מקום לדרמה שהתחוללה כאן לפני שישים שנה.

אני חורגת כאן משגרת היומן ומביאה קטע שגנבתי מהספר "דרך גברוש". המחברת תשקול תביעה על גנבה ספרותית.

 

משטרת לטרון. שם נרדף להחמצה שעוד זמן רב אחרי המאורעות האלה, עד מלחמת ששת הימים, נשאו אליה עיניים כמהות מהכביש לירושלים דרך בית שמש.

בצד הכביש המהיר מירושלים לשפלה נמשך בצנעה ובענווה הכביש של אז. עתה הוא דרך טרקטורים משובשת, שסימני האספלט ניכרים בה בקטעים מעטים. כרמי זיתים וגפנים מכסים את הגיא שממערב ללטרון, עמק איילון, והכביש המבויש משמש את חקלאי האזור. נראה שהם רואים ברכה בעמלם. שלווה עמוקה אופפת את החקלאים האוכלים את פִּתָם לצד הדרך. נעצום לרגע את עינינו ונמחק את הירוק העז, הדשן, של הגיא את השדות הנטועים ואת חורשות האורנים העבותות של הקרן הקיימת על מורדות ההרים – ולא נראה אלא שטחי בָּתָה עגומים של הקיץ בעיצומו. השמש קופחת. קוצים למלוא רוחב העין. פה ושם מכחיל קיפודן, צלף מפתה בלובן פרחיו והבוצין המפורץ מזהיב בהבטחת שווא. אין פינה של צל.

מעבר לגיא, מול לטרון, הרכס שהיה בידי "הראל". אין בכוח הגיא המפריד בין הרכסים כדי למנוע את חיילי הלגיון מלירות בתותחים ובמקלעים על לוחמי "הראל". האם נוכל בשקט העמוק הזה לדמות את קולות הנפץ העזים שהפרו אותו אז? האם נוכל לשמוע את זעקתו של מוטי שנפל בקרב ההוא? אותו מוטי אהוב הבנות, "לא סתם בחור אדיוטי", שחיים חפר הנציחו בשירו הנודע.

 

הכפר בית סוסין היה נקודת מפתח באותה זירת קרבות. היום שוררת כאן המולת מטיילים הממלאים את המקום. כאן סיפר מיכה א' על המצב האסטרטגי הרגיש ערב ההפוגה הראשונה ב-16 ביוני 1948, ופינה לי את הבימה לספר את סיפור הגילוי של דרך בורמה ועל אחד ממגליה – גברוש רפפורט.

לאחר ההליכה הנינוחה במישור טיפסנו במעלה ההר בואך שמורת המסרק. עברנו על פני משלט 16 ומשלט 21, שני ציוני דרך עקובים מדם בתולדות חטיבת פלמ"ח הראל. המדרון תלול וטרשי, ואפילו הארבע-על-ארבע של מיכה ש' לא יכול לו, אבל האחד-על-אחד שלנו הוכיח את כוחו. פיצוי על המאמץ קיבלנו על הרכס. נוף נפלא נפרש לפנינו. מתחת לרכס זחלו מכוניות בפקק של כביש אחד. מי שיושב על הרכס – לו השליטה על הדרך. לא הייתה המחשה טובה מזו.

בקסטל קיבל את פנינו ראש המועצה של מבשרת ציון. בקור עז סיירנו במשלט שבו נקבעה הנורמה הצה"לית – "הטוראים נסוגים המפקדים מחפים עליהם".

בפגישה המסורתית עם פדוי שבי שנערכה בלטרון שמענו את סיפורו של אשר אילן. סיפורו המדהים מתחיל בנעוריו, במחנה עבודה של הגרמנים. עם ה"שחרור" נלקח למחנה עבודה של הרוסים ולאחר תלאות חזר לביתו בצ'כיה. אניית המעפילים שבה עלה ארצה נתפסה בידי הבריטים והוא הועבר לקפריסין. לאחר השחרור הצטרף לקיבוץ גזר ושם נפל בשבי הלגיון הירדני לאחר לחימה. ארבע פעמים ישב האיש האופטימי הזה בשבי ורוחו לא נשברה.

 



 האתר מופעל בסיוע : מוזה קידום עסקים

מוזה

     

רשות הטבע והגנים 

הקרן לידידות

קרן קיימת לישראל

 mapa.co.il

 אנ"א