דף ראשי  הנחיות בטחון  תודות  קישורים  הפוך לדף הבית  הוסף למועדפים  צור קשר  21.03.2019

***חדשות ועדכונים***

 

טקס סיום המסע  יער השבויים והנעדרים 8/5/2009***יומן המסעאפריל 2009***מרץ 2009 ***אלבום התמונות

מרץ 2009

***חדשות ועדכונים***




















ירושלים - מגבעת התחמושת לעיר העתיקה, מאת דרורה לביא
קטגוריה ראשית » יומן המסע » מרץ 2008 » ירושלים - מגבעת התחמושת לעיר העתיקה, מאת דרורה לביא

28.3.2008 יום שישי – ירושלים: מגבעת התחמושת לעיר העתיקה
מאת דרורה לביא

 

המסע נפתח בגבעת התחמושת. באתר חרוץ התעלות, המספרות באלם את אחד מסיפורי הגבורה של מלחמת ששת הימים, הניף אורי שוב את דגל הדיו שהוכן בכלא הסורי. קצ'ה, מנהל האתר, ליווה אותנו בין התעלות ולאנדרטה שעליה חקוקים שמות הנופלים באותו קרב ושמות חללי החטיבה בקרבות אחרים.

שוב יצא הטור הארוך על דגליו לרחובות ירושלים, מלווה במשטרה שפתחה לנו את כל צירי התנועה ומיכה ש' מסייע בידם. באחד הצמתים, בעודו עוצר את התנועה, התעניין אברך בכתונת פסים במהות הדגל והקהל. מיכה הסביר לו, והלה תמה: "מה, כל אלה שירתו בצה"ל?" ואנחנו נקראים "עם אחד"...

הלכנו לאורך "קו התפר" והאזור המפורז שהפריד בין שני חלקי ירושלים עד 1967. שיח' ג'ראח, מעבר מנדלבוים, בית תורג'מן, הר הצופים, כנסיית נוטרדם – שמות שבנעוריי היו מעבר להרי החושך והיום הם על דרך המלך. לרגלי החומה האירה את עינינו איבון פרידמן על פריצת המצור על העיר בימי הביניים.

בחוצות היוצר נאלצתי לפרוש מהמסע, אך יודעי דבר סיפרו לי על אודותיו. לרגלי מגדל דויד סיפרה איבון על קורות המצודה ועמידותה בימי הביניים. היא סיפרה גם על נושא הקרוב לענייננו – מנהגי פדיון השבויים שהיו נקוטים בתקופה הצלבנית. לכל שבוי נקבע מחיר פדותו לפי ערכו. קרה שנתפס בידי הצלבנים שבוי מוסלמי משכיל, איש רוח, והם דרשו תמורתו סכום עתק של 1,000 דינרים. מאליו יובן שאיש לא חפץ באותו משכיל, והוא הוצא להורג. היום הורגים את ההשכלה בדרכים יותר אלגנטיות.

לעומת זה, אצל היהודים היו פני הדברים שונים. מתעודות שנמצאו בגניזה בקהיר עולה כי היהודים הקפידו לקיים את מצוות פדיון שבויים בכל מחיר, אם כי כדרכם התמקחו עליו.

כפר דויד הוא עדות לחברה הקפיטליסטית, שבה שועי הארץ מחזיקים בנכסים שאין להם צורך בם. איבון הזכירה כי בימי הביניים מי שלא גר בביתו שנה החרימו את ביתו, והציעה לחזור לשיטה. מי אמר שימי הביניים היו מפגרים?

משם עבר המסע דרך שער יפו על חומות העיר, ליד הקישלה שבו נכלאו אסירי המחתרות, ליד השער שנפרץ בשביל הקיסר וילהלם כדי לחסוך ממנו את עשר הפסיעות ברגליו, וליד שער ציון שהיה נעול בפנינו עד 1967. בשער ציון חיכו לנו אהרון לירון ומנשה פנסו (יליד הרובע), לוחמים שנפלו בשבי הלגיון בעיר העתיקה, והובילו אותנו בסמטאות הרובע היהודי, דרך בית כנסת "החורבה" והגלעד לזכר חללי הרובע שנקבע במקום קבורתם הזמני. בבתי מחסה סיפרו לצועדים על הקרבות הנואשים שניטשו ברובע. מנשה היה מקלען, על אחד משני המקלעים היחידים שהיו ברשות הלוחמים. הם סיפרו גם על התפקיד החשוב שמילאו הילדים כקשרים ובאיסוף גרוטאות לשם ייצור רימוני יד. למאה ושלושים תושבי הרובע היו בסך הכול מאה כלי נשק, וכמעט מחציתם אקדחים. בסופו העגום של הרובע קיבלו התושבים-הלוחמים החלטה כמעט פה אחד של אין ברירה אלא להיכנע, ונפלו בשבי הלגיון הירדני.

תם המסע. במסע הבא שוב נהלך בחוג האינטימי הנפלא שלנו.

להתראות בשביל – דרורה 

 



 האתר מופעל בסיוע : מוזה קידום עסקים

מוזה

     

רשות הטבע והגנים 

הקרן לידידות

קרן קיימת לישראל

 mapa.co.il

 אנ"א