דף ראשי  הנחיות בטחון  תודות  קישורים  הפוך לדף הבית  הוסף למועדפים  צור קשר  23.05.2019

***חדשות ועדכונים***

 

טקס סיום המסע  יער השבויים והנעדרים 8/5/2009***יומן המסעאפריל 2009***מרץ 2009 ***אלבום התמונות

מרץ 2009

***חדשות ועדכונים***




















התחלנו ביד קנדי וסיימנו בבית גוברין והכל בתחילת מאי 2008, מאת דרורה לביא
קטגוריה ראשית » יומן המסע » ראשית מאי 2008 » התחלנו ביד קנדי וסיימנו בבית גוברין והכל בתחילת מאי 2008, מאת דרורה לביא

מאי 2008, בתחלנו ביד קנדי וסיימנו בבית גוברין
מאת: דרורה לביא

1.5.2008 - מיד קנדי למושב מטע ולגוש עציון
יום הזיכרון לשואה ולגבורה. מיד קנדי נשקפים הרי ירושלים במלוא ירקותם, מענה לעומדים עלינו לכלותנו. הירידה לנחל שורק ממרום שמונה מאות המטרים תלולה וקשה. התוודעתי לתפקיד חדש וחיוני של החלק האחורי הרך של גופי. למטה, בערוץ הנחל, עוברת מסילת הרכבת לירושלים. וכי אפשר שלא להעלות על הדעת מסילות אחרות במקומות אחרים כאשר עמדנו דום לזכרם של קורבנות השואה?
על קורות המסילה הזאת וההסכמים המשונים על ריבונותה סיפר לנו מיכה אסף. ריח הזעתר החריף גירה את חכי לפיתה ולבָּנֶה ושמן זית. אם הירידה הייתה קשה, העלייה לעין קובי הייתה מפרכת שבעתיים. הקרן הקיימת דאגה למדרגות עץ המשתלבות יפה בטבע, ואני עמדתי עליהן באפס נשימה, עצמתי את עיניי ודימיתי שהן מדרגות נעות, ובכוח האשליה הצלחתי להתגבר על המדרון התלול. מתוך אגלי הזיעה שכיסו על עיניי הבחנתי בפרחים האדומים של דם המכבים, כמו מוכנים ליום הזיכרון לחללי צה"ל העומד בפתח.
מרים קרוק מנתיב הל"ה היא אישה יפה שהגורל הכה בה פעמיים. פעם ראשונה כילדה יהודייה בפולין ופעם שנייה כששכלה את בנה במלחמת יום הכיפורים. בקול שקט היא סיפרה על תלאותיה ביערות פולין, בבונקרים ובבתי איכרים, וגופה המצודָד דיבר לא פחות מפיה. לאחר המלחמה לא תמו ייסוריה. היא עלתה באניית המעפילים אקסודוס, שנשלחה חזרה להמבורג, חזרה לארץ רק כעבור שנה, ונמנתה עם מקימי קיבוץ נתיב הל"ה. הנה תמצית גורלו של העם היהודי.
שמעון בוסקילה מהקק"ל סיפר לנו על השיטות המיוחדות לאזור בחקלאות הקדומה ועל חשיבותו האסטרטגית בכל התקופות.
במושב מטע סיימנו את פרק ההליכה ומכאן נסענו לחלקו השני של המסע בגוש עציון. בגבעת הקרב סיפר מיכה א' על המלחמה על הדרכים במלחמת העצמאות, על מבצע נחשון, ועל גורלה הטרגי של שיירת נבי דניאל שנשלחה לגוש עציון. התרגשתי לראות את שדה הקרב של אנשי הל"ה שבה נלחמו את מלחמתם האחרונה, וכשקרא מיכה את שירו של גורי "הנה מוטלות גופותינו" עברה צמרמורת בגווי. האם הייתה זו רק הרוח הקרירה?
בכפר עציון זכינו לקבלת פנים חמה ואוהדת. במנזר הגרמני, שתפס חלק מרכזי במלחמת הגוש, צפינו בחיזיון המרשים על תולדות הגוש. הבונקר שבו התפוצצו חברות הגוש עודנו עדות אילמת לימים של דם ואש. במתנ"ס המטופח של הגוש, אחר כיבוד ותשורת יישובי הגוש, ראיין אורי שחק שלושה עדים ממלחמת העצמאות. יהודה נוימן, חבר עין צורים, היה איש החי"ש (חיל השדה) ואילו נעמי עורב הייתה חברת הפלמ"ח, חובשת ומלוות שיירות, שנתקעה בגוש. שניהם סיפרו על הקרבות ועל נפילתם בשבי הלגיון הירדני. נעמי, בתיאורים שצחוק ודמע מתחלפים בהם, המחישה את היריבות בין הפלמ"ח והחי"ש (שניהם זרועות צבאיים של "ההגנה"). בסתר לבי צחקתי. מלחמת העצמאות נסתיימה לפני שישים שנה, אבל המלחמה בין הפלמ"ח לחי"ש תיכון כל עוד חבריהם יהיו בינינו.
קודם נפילתם בשבי הקפידו הלוחמים להשמיד את כל מה שבנו בעמל רב, כדי שלא ייפול בידי הירדנים. בדרכם לשבי ראו את רבדים ומשואות יצחק עולים בלהבות. מחזה מרהיב ונורא. בסערת הקרב שמעה נעמי על הקמת המדינה, אבל הידיעה הדרמטית לא השאירה בה כל רושם. המציאות לא הרשתה התפרצות רגשות. 
 אל מחנה השבויים באום אל ג'מאל בירדן נסעו במשאיות והערבים שעל דרכם ליוו אותם בתנועות מאיימות של שחיטה וצעקות נקם "דיר יאסין". במחנה פגשו השבויים שזה מקרוב באו בשבויים הוותיקים מהרובע היהודי ומנהריים. ברשות שלטונות המחנה הם ניהלו חיי חברה מסודרים ואף עשו דגל גדול ומרשים שהניפו אותו במסתרים.
גורלה של נעמי כאישה היה קשה יותר. הנשים במחנה לא זכו לתנאי היגיינה מינימליים וסבלן היה קשה מנשוא. רק בזכות חוסנה הנפשי החזיקה מעמד עד השחרור. התברר כי את ריסוס הדי. די. טי הידוע לשמצה לא המציאו בתקופת העלייה ההמונית, וגם השבויים שחזרו מירדן זכו למנה גדושה של קבלת פנים ריחנית זו.
מנחם טילמן האיר זווית פחות מוכרת. הוא היה ילד כשפינו את ילדי כפר עציון. אמנם היה צעיר מכדי לזכור, אך סיפורי האלמנוּת והשכול ליוו אותו ונעשו חלק מחייו.
ראש המועצה, שאביו היה בשיירת נבי דניאל, קשר בין העבר וההווה וסיפר על התפתחות הגוש לאחר מלחמת ששת הימים ועל בעיותיו.
יום גדוש בפעילות ובחוויות. מכל עבר צצו הסמלים שלא יכולתי להתחמק מהם - יום הזיכרון לשואה ומלחמת הגוש והקמת המדינה, וגם צמד השמות רות ונעמי לא הרחק משדמות בית לחם - כל אלה השאירו בי חותם שלא יימחה.

2.5.2008 - ממטע לתל עזקה
תחנה ראשונה בח'רבת חנות, שם קיבלנו הסבר על "דרך הקיסר" הרומית שבה נלך. דרך זו עברה מירושלים לאשקלון דרך בית גוברין, והייתה חלק ממערך דרכי אספקה לצבא הרומי. כדי לזכות במכרז להפעילה לא הסתפקו בשטר ערבות, אלא נדרשו למציע עשרה כרכים מנומקים שיעידו על עדיפותו.
הגששיות הקבועות עדי ואופק הובילו אותנו בנאמנות, ובעין מטע הסבירו מדריכות רשות הטבע והגנים – נעמי, רות (שוב צמד השמות. האם זה מקרי?) ועינב על מעיינות השכבה, שהמעיין היפה הזה הוא אחד מאלף כמוהו בהרי יהודה. וכאן הפתעה – מתחת לשכבת חול חושפות המדריכות רצפת פסיפס יפיפייה מהתקופה הביזנטית, שלמזלה הטוב עדיין לא הושחתה בידי המטיילים. ב"מבצע מטאטא" גילה הנוער חריצות וכיסה את הרצפה לגימיק של המדריכים שיבואו אחרינו.
תלולית אבנים סמוכה שימשה נושא לסיפור מעניין שהעלה שמעון בוסקילה. לדבריו האבנים בתל הקטן הובאו מכל רחבי הארץ. לדעתו כאן היה המקום שבו ערף דוד את ראשו של גליית, ועולי הרגל בדרכם לירושלים ערמו עליו את האבנים.
לעומת המדרונות התלולים של אתמול הייתה הדרך רחבה ונוחה. מדרגות נמוכות לכרכרות הרומיות, אבני מיל, גיתות, בית בד ובור מים. מה צר שהקק"ל המחזיקה את הדרך אינה עושה יותר לניקיונה ולחזותה.
מנגד נשקף גוש עציון שבו היינו אתמול וההבדל בין הרי יהודה החשופים בגלל כריתה ורעייה לא מבוקרת לגבעות בית שמש הירוקות בולט לעין. לדברי המדריכות יש כוונה להפוך את גבעות בית שמש לשמורת טבע ולמנוע בכך את התפשטות העיירה אל שטחי הבר. בינתיים עושים נפשות לרעיון גם בקרב תושבי בית שמש.
מכאן יש תצפית יפה אל עמק האלה, ומלחמות שאול בפלשתים הנזכרים בספר שמואל א קורמים ממשות. "ויאספו פלשתים את מחניהם למלחמה ויאספו בין שכה אשר ליהודה ויחנו בן שכוה ובין עזקה באפס דמים." וכאן, בעזקה, תם מסענו ביום השני.

3.5.2008 - מתל עזקה לבית גוברין
בטקס הפתיחה הזכיר אורי את רון ארד, שבימים אלה הוא אמור לחגוג את יום הולדתו החמישים. איננו שוכחים ואיננו מניחים לאחרים לשכוח.
יוסי מרשות הטבע והגנים ילווה אותנו במשך כל היום בהסברים ובטנדר הירוק שלו הנושא את מטען המים היקר. העלייה לתל עזקה מרשימה ומרוצפת באבני מיל שעליהן חרוטים פסוקים מספר שמואל. מתל עזקה נראה היטב הערפיח של מישור החוף ולבי נכמר על הגרים בו. אבל מלבד הערפיח נשקפים גם הרי חברון ובית לחם, גבעות השפלה הגבוהה והשפלה הנמוכה. עמק האלה פרוש לרגלינו. והשמש אכן עמדה דום וקפחה על ראשינו שעות ארוכות ובלי רחמים. פסוקי התנ"ך שלמדתי בעל פה בילדותי שבים ועולים בזיכרוני. שמשון, דוד, יהושע פעלו כאן.
יישובי חבל עדולם סבלו מפגעי אקלים וממחסור במים. עולים חדשים הובאו אליהם בעל כורחם ונטשו. רק לאחרונה השתפר מצבם. מעניין במיוחד הוא סיפורו של מושב זכריה, שהתיישבה בו משפחה כורדית שנאחזה בקרקע למרות התנכרות המוסדות המיישבים. בלב היישוב עומד למרבה ההפתעה מסגד. תושביו הכורדים לא הסכימו להרוס אותו בגלל קשריהם החמים עם מנהיג הכורדים מולא מוסטפא ברזאני, והיום הם מטפחים בו ארכיון.
לאורך הדרך גיתות ובורות רבים. אין אלה בורות מים שכן אין בהם טיח, אלא נחצבו בקירטון הרך להוצאת חומר בנייה. ליד אחד הבורות הייתי עדה לוויכוח עז שניטש בשאלה הגורלית לאיזה סוג שייך הבור.
חניית הבוקר בפארק בריטניה. שם קיבלנו מאור קרני הסבר מאלף על הגידולים האופייניים לאזור ועל ניצול נבון של תנאי הקרקע בתקופת התנ"ך. בעמקים גידלו תבואה ובטרסות במעלה ההר זיתים, גפנים ושקדים, שם גם בנו את בתי הבד והגיתות. במצפה משואה היפה שמענו מפי מיכה א' על האזור ועל תקופת החדירות של הפדאיון והכינוי שדבק במקום בשל כך "המערב הפרוע".
ממצפה משואה הדרך רחבה, חשופה וארוכה-ארוכה. היטב הבנו את חשיבותם האסטרטגית של היישובים הקדומים על הרכסים בשפלה הגבוהה. עזקה, משואה, גודד היו מקומות נחשקים על כל עמי קדם, החל בתקופת הברזל.
בימי מרד בר כוכבא מצאו המורדים מסתור במערות הרבות הנמצאות באזור. על המיתוס של המרד ומנהיגו נחלקות היום הדעות בין התומכים בדרכו עקובת הדם ובין המגנים אותה.
תל גודד מזוהה היום עם תל מורשת וכאן חי ופעל הנביא מיכה המורשתי. כאילו שאין לנו די בשני מיכה ובא עוד אחד לבלבל את דעתנו.
לדרך העוקפת את בית גוברין הגעתי כבר באפיסת כוחות וברגליים צבות. התרשמתי שגם חבריי היו מתקשים לפרוץ במחול הורה. אבל כשאורי הזכיר אוטו גלידה בסוף הדרך, זינקו הילדים בשמחה ולא ניכר בהם שזה עתה גמאו שבעה עשר קילומטרים.

להתראות במסע הבא ברגליים קלות ובלב מתרונן.



 האתר מופעל בסיוע : מוזה קידום עסקים

מוזה

     

רשות הטבע והגנים 

הקרן לידידות

קרן קיימת לישראל

 mapa.co.il

 אנ"א