דף ראשי  הנחיות בטחון  תודות  קישורים  הפוך לדף הבית  הוסף למועדפים  צור קשר  23.05.2019

***חדשות ועדכונים***

 

טקס סיום המסע  יער השבויים והנעדרים 8/5/2009***יומן המסעאפריל 2009***מרץ 2009 ***אלבום התמונות

מרץ 2009

***חדשות ועדכונים***




















מיערות הכרמל לפארק אלונה. סוף מאי 2008, מאת דרורה לביא
קטגוריה ראשית » יומן המסע » סוף מאי 2008 » מיערות הכרמל לפארק אלונה. סוף מאי 2008, מאת דרורה לביא

22.5.2008 מחרבת רקית לעין הוד
מאת דרורה לביא

 

חזרנו לצפון. בחרבת רקית נפרדנו לפני חודשיים, ושבנו ופקדנו את המקום היפה הזה. היום מוקדש לפדויי השבי שבשובם ארצה הוסיפו להם השלטונות מנה גדושה של יחס מתנכר ומשפיל.

התמזל מזלנו וסלמן אבו רוקון שאין בלתו, מרשות הטבע והגנים, מדריך אותנו שוב. אהבת הטבע והנוף בדמו והוא אינו נלאה להנחות את ההולכים כיצד להתנהג בשמורה. השביל יורד בלבה של צמחייה סבוכה של חורש ים תיכוני סבוך. היום חם מאוד והצל מקל על ההליכה. מפי סלמן שמענו על חברות הצומח הטבעי בכרמל ועל מדיניות הנטיעה של רשות הטבע והגנים וראינו הלכה למעשה את תוצאותיה. מפעם לפעם אתנחתה ל"שישים שניות על צמח" מלווה באגדות ובהסברים מאלפים וערבים לאוזן. וכך הוספתי דעת על האורן והזית והאלון והאלה והער האציל. כל צמח והעדפותיו וגחמותיו ומלחמות ההישרדות שלו. וכשסיפר סלמן על סגולותיה המופלאות של החרחבינה המכחילה ועל קרובתה החופית, עלו אנחות מוזרות מבס עד טנור מהקהל. הכרנו גם את צמחי התבלין של הטבע – מרווה המשולשת, צתרה ורודה, אזוב –  שכולם מבטיחים לנו חיים בריאים עד קץ הימים.

פני הקרקע משתנים. אנו פוסעים על פני סלעים סדוקים ומחוררים בתופעה גיאולוגית הנקראת קרסט. צבעי האפור-צהוב מעידים על מינרלים בסלע ומוסיפים יופי על יופיו. כאן יש לשקול היטב היכן להניח את הרגל כדי לא למעוד ובאיזו נקודה לנעוץ את המקל. מפעם לפעם מדרגת הסלע התלולה מאלצת אותי להתגבר על מורך הלב ולקפוץ. וכאן, בלב היער, שרנו לחברנו שמעון שירי יומולדת ובירכנו אותו.

 הסבך מקשה על שמירה של קשר עין עם ההולכים לפניי, וכך מצאתי את עצמי בקבוצה שכנראה טעתה במקצת. האזימוט נכון – עלינו להגיע למטה. המדרון תלול ומפחיד. בלית ברירה אני מפעילה כישורים ספורטיביים רדומים – סקי תחת וסנפלינג ענפים בסגנון טרזן, ומכנסיי השיבו נשמתם לבורא והלכו בדרך כל ישבן.

בצומת אורן נפגשנו, השיות האובדות, עם העדר. לאחר ארוחת הבוקר וחילוץ העצמות ההכרחי אנו שמים פעמינו אל מערת אצבע. אורי הזהיר אותי – העלייה קשה, 159 מדרגות במדרון תלול. כדרכי בקודש לא שעיתי לאזהרותיו ולרגע לא התחרטתי. שטופת זיעה ונושמת בכבדות הגעתי אל המערה, וקרירותה פיצתה על המאמץ. המערה שימשה את האדם ברצף הדורות החל מהאדם הקדמון במשך כמיליון שנה והיא אחת מני רבות בכרמל.

בצהרי היום העפלנו לכיוון עין הוד. מהרכס נשקף אזור החוף ויישוביו וזמירה תוהה על ה"מפעלים" שלרגלינו שאינם אלא מפעלי תיקון המידות של כלא שש. סלמן מחזיק בשקית צמח. הוא נזהר שלא לגעת בו בידיו. זהו הפיגם שניחוחו שנוי במחלוקת, ולעתים הוא דרך בדוקה לפינוי מקום ישיבה באוטובוס. "רגע של בעל חיים" – שוב חזיר הבר מיודענו החכם מהגליל, שגם כאן נאבקת רשות הטבע והגנים על שמירתו בלי לפגוע בטבע ובחקלאים.

חתן וכלה קיבלו את פנינו בנקודת הסיום בעין הוד. באוטובוס שמענו גם על בעיות שמירת הניקיון בשמורה. סלמן נאה דורש ונאה מקיים. עם שק על גבו הוא אוסף כל מפגע ואשפה הפוגעים ביופייה של השמורה.

*

את ההצגה "לא ביצעתי את המשימה" שהעלה יפתח קליין לא אשכח כל ימיי. אני לא הייתי "שם", אבל שמעתי סיפורים לא מעט בתקופת המסע והדמיון שלי לא היה עשיר דיו לתרגם את המילים לתמונות. בהצגה הזאת הרגשתי שנכנסתי עוד כמה פסיעות למרחק של נגיעה, שכמעט הייתי בחדרי החקירות, גם "כאן" וגם "שם". למחרת כבר ראיתי את ההולכים לצדי באור חדש, של הערכה רבה יותר למי שעבר את מסלול הייסורים הזה ושמר על צלם אנוש. הסדקים באמונה שצה"ל כל-יכול וחף מרשלנות שנפערו באוקטובר במוצב החרמון, הלכו והתרחבו עכשיו. בפורום שאחרי ההצגה סיפרו פדויי שבי על נפילתם בשבי ועל קבלת הפנים שזכו לה בשובם הביתה. גם כאן גם שם – חקירות והשפלה. נתן מרגלית היה באותו מוצב שעליו נסב המחזה. הוא סיפר על התחושות הקשות שמעורר בו המקום הזה, זיכרון יעקב, על החקירה הקשה והאיום לאשפזו במחלקה סגורה אם לא ישתף פעולה. "זיכרון יעקב", אמר נתן, "אינו עוד מקום עלי אדמות". הפסיכולוג איתמר ברנע, טייס שנפל בשבי במלחמת יום הכיפורים בידי הסורים, דיבר על הסיבות שבגללן פנה ללימודי הפסיכולוגיה. הוא מצא במקצוע הזה אפשרות לעזור הן לעצמו והן לאחרים, ואולי גם להשפיע על המערכת לשנות את התייחסותה לפדויי השבי, לקבל גם את הפגיעה הנפשית-רגשית ולא לדחות אותה. הטראומה של פדוי השבי היא טראומה מתמשכת לעומת הטראומה החדה של הלום הקרב. ועדה רפואית במשרד הבריאות אינה יכולה להבחין בפגיעה הסמויה של פדוי השבי. בתשובה לשאלה התברר כי עד היום צה"ל אינו מכין את חייליו הכנה של ממש לאפשרות הנפילה בשבי, וחיל אוויר יוצא דופן מבחינה זו. רמי דורון סיפר על מתקן החקירות בזיכרון, על החיילות שהסתובבו עם נשק ומנעו מההורים לפגוש את ילדיהם. "היינו אז ילדים", הדגיש רמי, "בגיל של ילדינו עכשיו".   

התיאטרון הקאמרי, הבמאי והשחקן ראויים לכל שבח.

 

יום שישי 23.5.2008 ממערות הכרמל למאיר שפיה

במסדר הבוקר קרא אורי לא להחמיץ הפעם את ההזדמנות לשחרר את גלעד שליט. התחלנו את המסע דווקא בצלן הקריר של מערות האדם הקדמון. ניר, המדריך מרשות הטבע והגנים, סיפר לנו כיצד גילתה ארכיאולוגית אנגליה את האדם הקדמון במערות הכרמל וכן על חיי היום-יום שלו והתפתחות הציוויליזציה הקדומה בעולם ההולך ומשתנה. דוגמאות לכך מוצגות בשחזור היפה שעשתה הרשות ובסרטון.

הסיור בנבכי ההיסטוריה הקדומה הצדיק את ארוחת הבוקר, וכך החמצנו את שעות הבוקר הקרירות והיקרות למסע הרגלי.

בעלייה מתונה וארוכה העפלנו למצפה עופר. ריח מרווה באוויר ואחרוני פרחי דם המכבים בולטים בין צמחים הירוקים. בורות מים וגיתות מעידים על יישוב קדום באזור. בהפסקה חד לנו ניר חידות על שמות יישובים בארץ ישראל, למלא את הזמן עד שאחרוני ההולכים ידביקו את הטור, שהפעם התמשך יותר מהרגיל. הצמחייה הנמוכה לא היטיבה אתנו ולא הגנה עלינו מפני זעמה של השמש. מקבר שיח' אמיר התחיל הטיפוס בטרשונים. לכל אורך הדרך ליוו אותנו שלושה סוגים של נוף: טבעי, נטוע וחקלאי. במצפה עופר הפתעה! ש' וא', זוג מלאכים בהירי שער שביקשו לשמור על אלמוניותם, קיבלו את פנינו בקפה ריחני, בעוגיות ובבוטנים. לפעם הבאה הבטיחו מרק סקנדינבי.

אנו ממשיכים בוואדיון עלום שם, מקפצים וגולשים, מדלגים על גזעי אורנים שהחזירו נשמתם לבורא, אומרים שלום למערת הפעמון ולשוכניה המעופפים. עוד מעט קט – והנה נגלית לעינינו דרך רחבה וכבושה. עוד חמישה קילומטרים, שמעתי בהקלה. כשנגלה לעיניי הג'יפ של יוסקה חשבתי שזה סוף פסוק, ומה רבה הייתה אכזבתי שעוד רבה וארוכה הדרך. כמה קילומטרים עשינו בכביש? מי סופר ולא חשוב. המון, ומיותרים. גם הדרך בין ענני האבק במחצבת שפיה לא רוממו את נפשי. מחר יהיה טוב יותר.

 

24.5.2008 מבת שלמה למי קדם (הר חורשן ושמורת אלונה)

ואכן כך היה. בהמון עם, עם ילדים וכלבים, יצאנו מהמושבה בת שלמה. היום מוקדש למג'די חלבי, שיצא מביתו בעוספייה ולא נמצא עד היום. דרכנו פסחה על שביל ישראל ואנו עולים על הר חורשן. המדרון הראשון אינו מבשר טובות – תלול עד אימה, אך עד מהרה אנו סוטים ממנו ונבלעים במעבה היער. בדרכנו חולפים רוכבי אופניים נועזים ומתברר כי ההר הזה פופולרי בקרב רוכבי האופניים והטרקטורונים. חנייה בבית היערן על אחת מפסגות ההר, שם שמענו מניר כי היער טופח כבר בימי המנדט ובית היערן הוקם כדי לצפות על היער ולאתר שריפות. מכאן המשכו של הכרמל אל הרי מנשה. מבנה הקרקע מכתיב את אופי הצומח – חורש ים תיכוני סבוך ומבולגן. בצל אלה ארץ ישראלית גדולה הסביר ניר על האלונים והאלות בארץ ישראל והקשר ביניהם. שוב עלייה, לא נורא, ומגיעים לאלון ענקי שמתחתיו שני סלעים. אלו היו ה"במות" שעליהם זבחו לאלים וכאן שמענו גם את סיפורה של תמר אשת ער ואת הקדֵשות שהקדישו את גופן לפולחן.

בחרבת טאטא לימדה אותנו רותי פרק בהישרדות. הופתעתי לדעת כי אפשר לאכול את זרעי הסרפד, והם אפילו טעימים למדי. האזוב, הקרוי במקומותינו זעתר, היה לגיבור היום. עליו הריחניים עברו מיד ליד. הצמח הפופולרי מאוד בקרב הערבים צפוי לסכנת הכחדה ולכן הוכרז כצמח מוגן. בבתי הספר הערביים, כך שמעתי, נעשית פעולת חינוך וחלוקת שתילים כדי לשמרו בטבע.

סינדיאנה – השם מוכר לי מתקופת השירות הצבאי כאזור של סדרות שדה. היום שבת ואפשר ללכת בו בבטחה. הירידה ביער אלונה נינוחה ונעימה. גם מזג האוויר נעים יותר. מכלאת הבקר מבשרת על היישוב הקרוב, ואכן כן.

הגענו לציוויליזציה. חולצים נעליים, מפשילים מכנסיים, ולקול מצהלות הקטנים והגדולים חוצים את נקבת המים שחפרו הרומאים. אין לי ספק כי עשו זאת בתיאום עם אורי, כדי להשאיר בפינו טעם טוב בסיום המסע. והטעם אכן משובח.



 האתר מופעל בסיוע : מוזה קידום עסקים

מוזה

     

רשות הטבע והגנים 

הקרן לידידות

קרן קיימת לישראל

 mapa.co.il

 אנ"א