דף ראשי  הנחיות בטחון  תודות  קישורים  הפוך לדף הבית  הוסף למועדפים  צור קשר  21.03.2019

***חדשות ועדכונים***

 

טקס סיום המסע  יער השבויים והנעדרים 8/5/2009***יומן המסעאפריל 2009***מרץ 2009 ***אלבום התמונות

מרץ 2009

***חדשות ועדכונים***




















20-21.6.08, מנחל תנינים לנחל אלכסנדר, מאת דרורה לביא
קטגוריה ראשית » יומן המסע » יוני 2008 » 20-21.6.08, מנחל תנינים לנחל אלכסנדר, מאת דרורה לביא

20.6.08 מנחל תנינים לנחל אלכסנדר
מאת דרורה לביא

20.6.08 מנחל תנינים לנחל אלכסנדר

מהערב החגיגי חזרנו אל ימות החום. מסענו הקצר היום עמד בסימן ים  ו – איך לא – הורדוס ידידנו משכבר הימים. התחלנו במקום שסיימנו אתמול, בשמורת נחל תנינים. כאן נחתו המחבלים בפיגוע האוטובוס בשנת 1978. לאחר הסבר קצר על ההצדקה הזואולוגית לשם הנחל, יצאנו לדרך. מימיננו הים בצבעי התכלת-טורקיז ומשמאלנו אמת המים התחתונה.

הכפר ג'סר א-זרקא ידוע צרות ומכאובים מקדמת דנא. הם מנודים בקרב הערבים בגלל צבע עורם וסובלים ממחלות גנטיות חמורות. שמו ניתן לו על שום הגשר הכחול שעליו פסע וילהלם ירום הודו כדי לא לטנף את רגליו הקיסריות. בעבר היה ניסיון לנצל את מתנת הטבע שאלוהים חנן בו את הכפר, ולהקים כפר דייגים תיירותי וחוף רחצה לערבים. התכנית לא עלתה יפה ולא נשארו ממנה אלא סככות שוממות, סוכת מציל גלמודה ושלטי אזהרה בערבית. משפחת דייגים מהכפר על החוף. האב מכנס את רשתות הדיג, האם יושבת על החוף במלוא לבושה הצבעוני. ילדיהם צוהלים במים.

נעים ללכת על קו המים. החול קשה ואיננו שוקעים בו. משומָקום צץ לשמאלנו האקוודוקט שנבנה בידי חיילי הלגיון העשירי. מיכה א' משרטט על החול הרטוב את תכניתו של הורדוס לכלכל את היישוב שהוא עומד לבנות. גל טועה מחק את הלוח. מי שבונה ארמונות בחול עליו להיות מודע לסכנות. המים קורצים ושתי הגששיות בהירות העין בודקות אם הם רטובים. ככל שאנו מדרימים אנו מתקרבים ל"ציוויליזציה". הרוחצים בים נראו לי כאילו באו מעולם אחר.

לקיסריה נכנסנו בכניסה הלא רשמית, "כניסת המתפלחים", שדרכה נכנסו המוסלמים במאה השביעית. ומי גילה את אוזניהם אם לא יהודי? באנו שערי העיר ומתחת לקמרונות הקרירים של בית השער הצלבני שמענו על תולדות העיר במרוצת השנים וגלגוליה בין ידי הכובשים. וגם מקצת מסיפורי עלם בעלמה בתקופה הצלבנית. מסתבר כי מאז ומעולם האסטרטגים תכננו, וחיוך של אישה יפה הפך את הקערה על פיה. בסערת הקרבות נפל לואי התשיעי בשבי המצרי, ונפדה, ואורי קושר את ההיסטוריה לעניין האקטואלי של פדיון השבויים שלנו. כל דור דורש את מחירו עבור השבויים.

וכמה פסיעות משם – הפתעה! שולי ואיציק מחכים לנו עם סעודת פירות ועוגיות ובוטנים ובקבוקי משקה עד להתפקע. לבקשת הקהל אשלח את מתכון הסומסומיות של שולי לאתר במסמך נפרד.

סביב דגם העיר סיפר לנו שמעיה "מלך קיסריה" ומנהל האתר על הישגי המקום ובעיותיו, ומדבריו הבנו מדוע אין מתפללים בבית הכנסת. המוסלמים, הנוצרים והיהודים יצטרכו להסתפק במקומות התפילה ביישוביהם. את התיאטרון (המכונה בפינו בטעות "אמפיתיאטרון) אין צורך להציג. הרומאים ידעו לתכנן ולמנוע אסונות מסוג האסון בפסטיבל ערד. ישבנו על הבמה, אותה במה עצמה שעליה הופיעו גדולי האמנים, ויורם ביציעי הקהל מחא לנו כפיים בהתלהבות. הו, התהילה... ראינו את מקומה של האורקסטרה, מה שמכונה היום "תזמורת", אבל אז זו הייתה מקהלה. סיפור קטן ששמעתי מתיר את הסבך. אליעזר בן יהודה היה כידוע "ממציא מילים ממוחו הקודח". כיוון שלא היה אינטרנט להפיץ את חידושיו, כתב אותן על פתקים ושלחם עם בנו איתמר בן אב"י. ומה לעשות, הזאטוט התבלבל והחליף את היוצרות, וכך המקהלה (קהל נוגנים) הייתה לתזמורת (חבורת זמר) והתזמורת למקהלה. אחר כך ראינו את ארמון הצוק וכן כבשן ערבי, שבו הכינו המוסלמים סיד מהפסלים. כאן, אמר מיכה א', התחילה התפשטות הנצרות בעולם הפגני. ועוד ארמונות ושרידים עתיקים ראינו, וגם שמענו את סיפורם של הבוסנים שהובאו לכאן והקימו כפר. ראויים לציון המבנים הציבוריים וביניהם בית הזונות והשירותים המתקדמים עם מי ים זורמים. בידה מן הטבע.

קפיצת דרך במנהרת הזמן. בקיבוץ שדות ים סיפרה לנו אדווה את סיפור גבורתה של חנה סנש ועל חבריה הצנחנים במלחמת העולם השנייה. חנה לא הייתה האסירה היחידה במשפחתה. גם אחיה גיורא ובנו היו מאחורי סורג ובריח בשבי האויב.

 

שבת 21.6.08

סטייה קלה ומוצדקת מנתיב השביל הרשמי. ביום כה חם אין טוב מללכת בשבילים המוצלים של הפרק בנחל אלכסנדר, לשמוע זיכרונות ילדות של ערגה על כפר ויתקין ולראות את הצבים הרכים מתחת לגשר. את הצלתם מהכחדה חייבים לשני חברי כפר ויתקין. שמענו גם על השיקול המוטעה של הכנסת עצי האיקליפטוס לארץ, בתקווה שייבשו ביצות, ועל משפחתו של אבו עיסא, שהציל את אנשי כפר ויתקין במלחמת העצמאות. בהכרת טובה קיבלה משפחתו היתר להתיישב בכפר גאולי תימן.

בחורשת הפיקניקים כעסתי על הוונדליזם והטינופת שהשאירו המטיילים. ערמות של אשפה מסביב לפחים, העומדים ריקים ונכלמים.

שוב חברנו לשביל ישראל. בחרבת סמארה, מבנה ערבי גדול ויפה מאמצע המאה ה-19, סיפר מיכה על סוחר האבטיחים אסכנדר אבו זבורה, שבנה נמל בקיסריה (היום מעגן מכמורת) ליצוא אבטיחיו, ועל השתלטות הטורקים שהמשיכו ביצוא ונתנו דרור לכוח המצאתם לסחוט יותר בישליקים. כשבאו לכאן היהודים, וכדרכם גיירו כל מה שבדרכם, העניקו אף לנחל היפה שם עברי מצלצל. זוכרים את אסכנדר סוחר האבטיחים? ישבו פרנסינו על המדוכה והחליטו שאסכנדר אינו אלא אלכסנדר ינאי הזכור לטוב, ואף כפר הקימו בשפכו – בית ינאי. ואותו אלכסנדר אפילו אינו יודע שהיה שם...

האזור הולך ומתפתח במהירות וכרישי נדל"ן לוטשים אליו חומדות. אנחנו רוצים הכול – גם טבע וגם נוף וגם שלא יהיו פקקים וגם תעשייה וגם תיירות – והכול בפיסת ארץ קטנטנה, בגודל של חצר אחורית בביתו של חוואי מטקסס.

מכאן דרכנו הולכת שפי בחוף בית ינאי. עוד קצת היסטוריה – המעפילים הראשונים ואניית נשק של האצ"ל אלטלנה. אנו הולכים כבדי נעליים ועמוסי תרמילים בין הנופשים, כדורי הפינג פונג, סוכת המציל, שכאילו נלקחו מעולם אחר. רבים העדיפו לקנח את הטיול ברחצה. אני ויתרתי בקלות.

תם עוד מסע. מסע בסימן קיץ ובסימן הורדוס. מעט קילומטרים והרבה ידע וחוויות.

להתראות במסע הלילה.  

 

 



 האתר מופעל בסיוע : מוזה קידום עסקים

מוזה

     

רשות הטבע והגנים 

הקרן לידידות

קרן קיימת לישראל

 mapa.co.il

 אנ"א