דף ראשי  הנחיות בטחון  תודות  קישורים  הפוך לדף הבית  הוסף למועדפים  צור קשר  19.11.2018

***חדשות ועדכונים***

 

טקס סיום המסע  יער השבויים והנעדרים 8/5/2009***יומן המסעאפריל 2009***מרץ 2009 ***אלבום התמונות

מרץ 2009

***חדשות ועדכונים***




















17.7.08, מסע לילי מאביחיל לחוף פולג, מאת דרורה לביא
קטגוריה ראשית » יומן המסע » יולי 2008 » 17.7.08, מסע לילי מאביחיל לחוף פולג, מאת דרורה לביא

מסע לילי מאביחיל לחוף פולג  17.7.08

מאת דרורה לביא

 

בית הגדודים באביחיל. שולחנות עמוסי כל טוב מקבלים את פנינו. יום חמישי אחר הצהריים. שעה לא שגרתית במסענו. היום כולו "לא שגרתי". רמי ועודד באו לבית הגדודים הישר משתי הלוויות – של אודי גולדווסר ושל אלדד רגב. בטקס הפתיחה עמדנו דקה בדומייה לזכר הנופלים. אורי קרא בקול רוטט מכתב שכתב לקרנית לפני שנתיים, ואני בלעתי את דמעותיי. בצל הצער והזעם והתסכול הייתה בפיו של רמי גם בשורה, נחמה פורתא; לראשונה הצהיר שר הביטחון במילים מפורשות, שעם ישראל יעשה ה כ ו ל להחזיר הביתה לוחמים שנשבו בידי האויב, וחָבר בכך להצהרה של העמותה. ועוד אמר, כי דווקא עכשיו, בשעת נפילת המתח, אסור להרפות. חבריו של גלעד שליט העומדים על ספו של השחרור, יצעדו ביום שלישי מהבקו"ם לכיכר רבין. הצטרף לדבריו גם ראש המועצה האזורית עמק חפר, שאירחה אותנו במסע זה.

על הגדודים העבריים במלחמת העולם הראשונה שמענו מפי רחל מנהלת הבית, שהדגישה את המסר של המבנה, המשקף רצף של פעילות התיישבותית לצד פעילות צבאית. ובמוזיאון סיפרה אסתר במבטא צרפתי חינני על המחלוקות בדבר הסמל היאה לקשט את מדי המתנדבים לגדוד. שבויים, מסתבר, היו מאז ימות המלחמות, אבל היחס אליהם שונה מצבא לצבא. מתחת לחלון זכוכית התפתל נחש חרוזים ירוק-לבן שעשו שבויים יהודים שנפלו בשבי האנגלים וזכו ליחס הוגן עד כדי דאגה למילוי שעות הפנאי שלהם. גם טרומפלדור ישב בשבי היפנים כמעט שנה, ושם גילה את הלאומיות שלו.

אחרי הדברים המאלפים האלה התחלנו את צעדת הלילה. עם רב היינו בלילה זה. רגלינו כבר ידעו טעמם של סלעים וטרשים, של הרים וגיאיות. הלכנו בין סבכי החורש ותחת השמש הקופחת. הפעם צעדנו על מדרכות מושב אביחיל והעיר נתניה. ניידות משטרה, אופנועים ומכוניות הפיקוח העירוני של נתניה פילסו לנו את הדרך ועצרו למעננו את התנועה. הקבוצה הפעם גדולה מאוד, וכמו בשיר "ועוברים אנחנו את הכביש, ועוברים ועוברים ועוברים..." מיכה אסף חוזר ומדגיש כללי בטיחות שהרי אין דין הליכה בכבישים סואנים כדין הליכה בנוף הפתוח.

ליד מגדל המים של מצפה ים סידר לנו אורי שקיעה נהדרת ומורה ותלמידה חדורות חזון מבית הספר נעמי שמר נתניה סיפרו בהתלהבות על המפעל שקיבל עליו בית הספר לשימור המקום. ומיכה הוסיף וסיפר כי לכאן הגיעה וֶלוס, ספינת המעפילים הראשונה ובעקבותיה עוד רבות. בעקבות גלי ההעפלה בנו הבריטים תחנות משטרה לאורך החוף, שהיו יעד לפעילות הפלמ"ח. חברי הקיבוץ עברו ליד מרדכי, אבל המבנים נשארו ואת ההיסטוריה אי אפשר לקחת.

אנו יורדים לחוף. משמאלנו רכס הכורכר ומימיננו השקיעה. מתחת לקריית צאנז חוף נשים. ערמות האשפה אינן מוסיפות כבוד לרוחצות החסודות. בחולות חוף נתניה הלכנו בין הרוחצים בים, ובצלו של בית קפה גדול קיבלנו הסבר מאלף מאיל, איש רשות הטבע והגנים, על צבי הים והמאמצים לשמירתם.  יפה הטיילת של נתניה וסקרנים רבים שואלים על הקבוצה ואנחנו מסבירים בלב חפץ ושמחים שמצאנו עוד אוזניים קשובות למטרתנו. בגן העצמאות הצטרפה מירה אסף למעגל המסבירים. כמנהלת הארכיון של העיר נתניה יש לה בהחלט מה לספר. ובכן, יופייה של הטיילת לא בכדי, אלא פרי תכנון מוקדם של בן עמי, ממייסדי העיר, שראה בחזונו את העיר מתוכננת כעיר קיט. ועוד למדנו כי המבנה המיוחד של חוף נתניה היה נוח לספינות המעפילים, שמצאו בעיר מקלט ראשון.

המגרש הביתי של מירה ומיכה עמד לזכותם כאשר נכדיהם התרפקו עליהם בחום וליוו אותנו עד לליבת היום – הפגישה עם אילן אגוזי בבית יד לבנים.

בדיוק בשעה עשר בערב הגענו לבית יד לבנים. ברוו למארגנים! גם כאן תקרובת משובבת נפש. האולם מלא מפה לפה. כמה הקדמות קצרות. יוסקה קרא מקאמה של חיים חפר שנכתבה בנובמבר 1983 והיא אקטואלית עד כאב. רמי סיפר על העמותה, ונציג העירייה הביא את ברכת העיר והודה לחברי העמותה.

אילן אגוזי היה לוחם השייטת, מ"אנשי הדממה". במלחמת ששת הימים נפל בשבי המצרים. את סיפורו פתח דווקא בדברי עידוד לעמותת ערים בלילה ולנחישות של חבריה. מיום שחזר מהשבי לא סיפר אילן על נסיבות נפילתו ולא על תקופת שביו. הפעם נאות לספר לראשונה, יותר מארבעים שנה אחרי. בתקופת ההמתנה הפליגו אילן וחבריו בצוללת לעבר נמל אלכסנדריה. עשרה ימים המתינו בלא נודע המייאש ושבו על עקבותיהם בלא כלום. הצטיידו בנמל חיפה ויצאו שוב כדי לחבל במשחתות מצריות. בינתיים פרצה המלחמה, והם על קרקע הים, בצוללת, ממתינים לשעת כושר. לפעולה יצאו בזוגות, בעלטה מוחלטת. תחילה בשחייה ואחר כך בצלילה. לרוע המזל השתבש הכול ולהפתעתם גילו שהנמל מלא בסירות גומי ויריות מכל עבר. ניסו לחזור לצוללת בלי מכשירי ניווט תקינים, ולא מצאו אותה. וכבר האיר היום ואין ברירה אלא לחפש מחסה כלשהו על החוף. במערה מצאו עוד חברים, השמידו ציוד ובתמימותם חשבו שהדסקית תעזור להם ליהנות מאמנת ז'נבה. הם נתגלו על ידי נערים, וברחו מהמשאית אל הקור המקפיא של שובר הגלים. קיוו למצוא ישועה בשגרירויות ויצאו יחפים ובמדי דקרו להתדפק על דלתותיהן. לשווא. ההמון גילה אותם וחיילים הצילו אותם מלינץ'.

עת מבחן. השובים מנסים לדלות מידע בכל דרך. הלימודים התיאורטיים שקיבלו על התנהגות בשבי לא בדיוק התאימו למצב האמתי. ואילן ידע – אסור לדבר. חקירות בלי סוף. והשפלות. פגעו בגאווה היהודית, השפילו חייל יהודי. ומכות חשמל, ועקירת ציפורניים וקשה להאמין עד היכן יכול אדם לשאת סבל. עד אשפוז, וחוזר חלילה. לאחר חודש הצטרף לחבריו מהשייטת ולטייסים. תשעה חודשים היו יחד, ואיש לא סיפר לרעהו מה עבר עליו. אווירה של חשדנות, שהתפוגגה לאיטה. בכלא עשו ככל יכולתם לקיים שגרת חיים. הקלת-מה הייתה כשהגיע הצלב האדום והתחילו לקבל חבילות מהבית. מהעיתונים שעטפו את החבילות קיבלו ידיעות מעודכנות על המתרחש בארץ. בשורת השחרור הפתיעה אותם, אבל הם הכריזו שלא יצאו מהכלא עד שלא ישוחררו גם אסירי "הפרשה" מ-1954. ואכן, הם חזרו יחד בתמורה ל-12 גנרלים. אילן חזר מיד לשירות מבצעי. הוא השתתף בפעולות נועזות וקיבל אות המופת ואות העוז. באחת הפעולות בלבנון נפצע קשה ואיבד את ידו.

בשיחה קצרה לאחר סיפורו אמר אילן כי חשוב להכין את החיילים לשבי. הטריקים הקטנים שלמד אכן עזרו לו.

חזרנו לשביל, מבוססים בדיונות הסמוכות לשמורת אירוס הארגמן לאור הירח המלא. מיכה א' מכריז על חמש דקות הפסקת שקט. הלילה מלא קולות רוחשים. אני כותבת לאור הירח. ניסיון קצר להדליק את הפנס מפיג את הקסם ואני חוזרת בי. לאוטובוסים הגענו באחת בלילה. איני זוכרת מתי עיניי היו פקוחות בשעה הזאת.



 האתר מופעל בסיוע : מוזה קידום עסקים

מוזה

     

רשות הטבע והגנים 

הקרן לידידות

קרן קיימת לישראל

 mapa.co.il

 אנ"א