דף ראשי  הנחיות בטחון  תודות  קישורים  הפוך לדף הבית  הוסף למועדפים  צור קשר  21.03.2019

***חדשות ועדכונים***

 

טקס סיום המסע  יער השבויים והנעדרים 8/5/2009***יומן המסעאפריל 2009***מרץ 2009 ***אלבום התמונות

מרץ 2009

***חדשות ועדכונים***




















דברים בפתיחת קטע המסע מאביחיל לאפולוניה, מאת אורי שחק
קטגוריה ראשית » יומן המסע » יולי 2008 » דברים בפתיחת קטע המסע מאביחיל לאפולוניה, מאת אורי שחק

דברים בפתיחת קטע המסע מאביחיל לאפולוניה
מאת אורי שחק

 

היום יום חמישי י"ד בתמוז תשס"ח, 17/7/2008 היום השלושים ואחד למסענו בשבילי הארץ ובנופיה לכבוד 60 שנות עצמאות מדינת ישראל ולכבודם של פדויי השבי מכל מערכות ישראל.

אתמול חזרו הביתה אודי גולדווסר ואלדד רגב שנפלו בשבי החיזבאללה לפני קצת יותר משנתיים, והיום ליווינו אותם למנוחת עולמים. נרכין ראשינו ונעמוד דקה בדומיה לכבודם.....

 

אני מבקש לקרוא בפניכם קטע ממכתב ששלחתי לקרנית גולדווסר כחודש לאחר נפילתו של אודי בשבי:

 

שלום קרנית,

ראיתי אותך פעמים אחדות בטלוויזיה, וקראתי אודות פעולותייך לשחרורו של אודי בעלך מן השבי. באחת מפגישותייך אמרת כי בעבר הבטחת לאודי לקטוף עבורו את הירח, ועתה את מבטיחה לו לעשות הכל כדי להשיבו הביתה.

דברים אלה שאמרת החזירו אותי לימים אחרים, ימים בהם הייתי אני שבוי בסוריה. למעלה מחמישה שבועות נחשבתי כנעדר. הסורים לא העבירו כל אות חיים ממני, והיו בארץ מי שסברו שאינני בין החיים.

ארבעה חודשים הייתי בבידוד, בצינוק, נתון לחקירות ולעינויים קשים, ואין המילים מספיקות כדי לתאר את הייסורים שעברתי. כל אותה עת החזיקה אותי הידיעה שבבית מחכים לי רעייתי ובני הזקוקים לי ומצפים לשובי.

בלילות, כשלא נלקחתי לחקירות, שכבתי על ריצפת הבטון הקרה, חבול ומוכה. לעיתים הייתי כפות בידי וברגלי, אולם לא הייתי בשבי בסוריה.  במחשבותיי הייתי בבית, עם בני משפחתי היקרים לי. שוחחתי עם אשתי, שמעתי את קולה המדבר אלי, וחשתי במגעה המרפא את פצעיי.

לאחר כארבעה חודשים בשבי חדלו הסורים מן החקירות ומן העינויים, והעבירו אותי לחדר יחד עם שבויים נוספים. זכינו לביקורים של אנשי הצלב האדום, וקיבלנו מכתבים וחבילות מהארץ. אחדים מאיתנו היו זקוקים לטיפול רפואי, ומידי כמה ימים נכנס לחדר חובש שטיפל בהם.

באחד הערבים, כשהחובש נכנס לחדר, השאיר השומר את הדלת פתוחה. התבוננתי בעדה החוצה והבחנתי בפנס גדול המאיר בשמיים. עברו מספר שניות עד שהבנתי שאין זה פנס אלא הירח, אותו לא ראיתי יותר מחצי שנה. אינני יודע כיצד לתאר לך את ההתרגשות שאחזה בי. הרגשתי את אשתי לידי, ושנינו עומדים חבוקים ומתבוננים בירח, כפי שנהגנו לעשות בנעורינו בטיולינו הליליים בשדות הקיבוץ בו גדלנו.

הביטי בירח, קרנית, אמרי לאודי עד כמה את אוהבת אותו. האמיני לי, הוא שומע אותך כפי שאני שמעתי וחשתי את אשתי כשהייתי בסוריה. היי חזקה באמונתך ואל תרפי. המשיכי לפעול להחזרתו של אודי הביתה. אולי לא תוכלי לקטוף עבורו את הירח, אך אני בטוח שעוד תעמדו חבוקים יחד ותתבוננו בו.

 

הלילה, נעשה את דרכנו מכאן, מאביחיל לנתניה. נלך לאורך חוף הים והטיילת המקסימה של נתניה והירח יאיר את דרכנו. נתבונן בירח ונזכור את השבויים והנעדרים שעודנו מצפים לשובם. נקדיש את הלילה הזה לאודי גולדווסר ולאלדד רגב שלא יהיו עוד איתנו. יהי זכרם ברוך.

 

רבים באו להיות איתנו, פדויי שבי, נכי צה"ל קרובי משפחה, חברים, בני נוער ותושבים מנתניה ומיישובי הסביבה ויחד נלך שבי בשביל ישראל.

 

 



 האתר מופעל בסיוע : מוזה קידום עסקים

מוזה

     

רשות הטבע והגנים 

הקרן לידידות

קרן קיימת לישראל

 mapa.co.il

 אנ"א