דף ראשי  הנחיות בטחון  תודות  קישורים  הפוך לדף הבית  הוסף למועדפים  צור קשר  21.03.2019

***חדשות ועדכונים***

 

טקס סיום המסע  יער השבויים והנעדרים 8/5/2009***יומן המסעאפריל 2009***מרץ 2009 ***אלבום התמונות

מרץ 2009

***חדשות ועדכונים***




















מערד למעלה עקרבים 20-23/11/2008, מאת דרורה לביא
קטגוריה ראשית » יומן המסע » נובמבר 2008 » מערד למעלה עקרבים 20-23/11/2008, מאת דרורה לביא

מערד למעלה עקרבים 20-23/11/2008
מאת דרורה לביא

יום חמישי 20/11/2008 מערד לבאר אפעה
החזאי הבטיח גשם דווקא בדרום ואני אצתי רצתי להצטייד במעיל גשם וכיסוי לתרמיל. הלקח המר והרטוב של תל ערד עוד עמד בפי. אבל לא. בראש זוהר עמדה השמש במלוא זוהרה. מעט העננים אינם איום של ממש. מסענו יעבור הפעם בגבול הנגב המזרחי ומדבר יהודה. מלבד הצוות הקבוע תדריך אותנו יערה, יעלת חן מרשות הטבע והגנים, ועוד נראה את כוחה. בדף היומי הזכיר אורי את יצחק ג'יבלי ("ג'יבלי הקטן"), איש יחידת ה-101 שהלך לעולמו השבוע. ג'יבלי נפל בשבי ירדן ביוני 1954, בפעולת תגמול בעזון. במהלך הפעולה הוא נפצע קשה והפציר בחבריו להשאיר אותו בשטח, ולחזור במהירות לארץ. חבריו לא נחו ולא שקטו עד שהחזירו אותו במבצע גי"ל (ג'יבלי יצחק לחופש) תמורת קצינים ירדניים שחטפו. על עמידתו בקרב ובשבי קיבל ג'יבלי את עיטור העוז.

תחילת הדרך רחבה ונוחה. משמאלנו ערד, ומי שהסב את ראשו ראה נוף ירח מדהים, שיהיה מנת חלקנו בימים הבאים. מיכה ש' והטנדר מלווים נאמנים. ראש זוהר מוכרת לוותיקים שבינינו גם בשמה הערבי ראס זואירה, הבסיס למסעות תנועות הנוער והפלמ"ח, שנשאו את כל הבית על הגב. בתקופה הרומית-ביזנטית ישבה כאן, על אם הדרך שעלתה מים המלח, יחידה צבאית, שבין השאר עסקה בעבודות בנייה וגבתה מסים מהעוברים בה. גם בתקופות אחרות עמדו השליטים על חשיבותו האסטרטגית של המקום. יערה הוסיפה להסבריו של מיכה על מקורה של המילה salt (מלח) במילה soldier, משום שהמלח היה מצרך יקר מציאות ושימש מטבע עובר לסוחר. החכמנו. עד החנייה הראשונה הדרך משמימה למדי. חום-צהוב-אפור שולטים בכיפה. נפשה של רותי יוצאת אל משהו ירוק, אבל אין אפילו רמז לפרח, ואפילו לא לפרחח או לפרחחון. לצדי הדרך ריכוזים של בדואים. שם ארוחת הערב שלנו, אומר מיכה ש', ומצביע על עדר כבשים. הקבוצה יורדת לנחל כנפן, וגבי הדואב אמר לי עד כאן. ורשות הסיפור לאורי:

אנו יורדים אל הנחל במדרון תלול למדי בטור ארוך.  בנחל עצמו השביל עובר בין סלעים ובין גבי מים, שבאחדים מהם עוד ניכרים סימני הגשם האחרון.  באחד הפיתולים מופיע מולנו עדר כבשים  וגמלים. כולם ממהרים לצלם, ואני כשהמצלמה בידי נתקל באבן ונופל "על הפנים". סוף סוף מזדמנת לג'מיל החובש האפשרות להוכיח את יכולתו המקצועית. בהמשך הדרך אנו מגיעים לנחל חבר, אחד מנחליו הגדולים של מדבר יהודה. נהג האוטובוס תפס יוזמה, ונכנס בדרך העפר אל הנחל, וקיצר את מסלולנו בכמה קילומטרים למגינת ליבם של עודד ואחרים שאינם רוצים להחמיץ ולו מטר אחד משביל ישראל. לא נורא, מי שירצה יוכל לעשות השלמות לאחר שנסיים את מסענו באפריל 2009.

בערב התכנסנו לשמוע את סיפוריהם של חברינו דני גלבוע ויורם רובינשטיין, ועל כך תקראו בנפרד.

יום שישי 21/11/2008 ממצד תמר למכתש הקטן
בנקודת המוצא במצד תמר סיפר מיכה א' על רעיון ההתיישבות בנגב, ואורי הוסיף סיפור פיקנטי על הסיכויים שהוחמצו להקים עיר בדואית בנגב על אדמות משפחת אבו-רביע. מצד תמר, בדומה למצד זוהר, הוא חלק מהמצדות הרומיות בנגב, ונראה גם במפת מידבא. מכאן שלטו הרומאים על הדרכים, גבו מסים והקיסר התורן פרסם את דיוקנו על אבני המיל. פרט פיקנטי – הכול היה מופנה כלפי מזרח ומכאן שמות כיווני הרוח: שמאל, שימאל, הוא הצפון, וימין, תימן, הוא הדרום. גם רותי רוותה נחת ופרעה חוב מאמש – אזובית המדבר.

תחילת המסע אינה מבשרת גדולות ונצורות. משמים למדי, אבל עד מהרה התחלף המסלול בדרך מרתקת ויפה בירידה לנחל צפית, וחצבים ועוד צמחים שנעדרים מהרפרטואר הצפוני שלי מקשטים את הוואדי. הנחל מתרחב וצר חליפות ויש לכוון היטב את הרגל כדי לא למעוד. לחנייה בעין צפית הגענו ב-9:30. זמן רב לכברת הדרך הקצרה שעשינו. שם, מעל לגבים שנצנצו בינות לסלעי הגיר הלבנים, התנהל דיון נוקב על מכסת המים הרצויה. כאן ירוק יותר, ופגשנו גם את הצלף מיודענו והסמר והמלוח, ועוד צמחים רבים אוהבי מדבר. יערה טרחה והביאה תרשים הממחיש את שרשרת התגובות בין שיח המלוח, דרך הפסמון וזבוב החולות הגורם למחלה בבני אדם, והמסקנה למטיילים – לא לישון בקרבת המלוח. בימים קדומים מי שידע על הגבים הללו החזיק בידו מידע רב עוצמה.

התחלנו את העלייה הגדולה על צלעיות המכתש הקטן. מלמטה נראה קשה, ואני מקנאה באלה שעומדים על ראש הצ'ופצ'יק. הגעתי. שמחה בטרם עת. לצד הדרך סלעים אדמדמים, מאובנים, אבני צור יפות, חלזונות. האם רמז לבאות? בפסגה השכילה אותנו יערה על החצב המכה שורש בכל מקום ועל הדורבן, בן בית באזור. סוגיית חיי האישות שלו נדונה בקולות צוהלים בקהל. עוד עלייה קלה ו-וואו! המכתש הקטן פרוס לרגלינו במלוא יפעתו. בגבעה הסמוכה מספרת אנדרטה את סיפורו של דוד אייזנברג, מדריך בשומר הצעיר שמת מהתייבשות במהלך מסע כשעזר לחניכיו. מובן שקיבלנו הסבר גיאולוגי מאלף, אחד מני רבים, על התהוות המכתש, משמאל רואים את עין יהב וחצבה, אבל העיקר – מכאן צריך לרדת. והירידה קשה, תלולה ומרהיבה בשלל החולות הצבעוניים. כאילו צייר שיכור שפך את הפלטה שלו – אדום ובורדו ואפור ולבן וצהוב וכולם על גווני גווניהם יוצאים במחול סוער. בחנייה הברוכה בתחתית המכתש למדנו להבחין בעזרת חריטה בין גבס לקוורץ, והוספנו קללה לאוסף הפרטי – "חתיכת קונגלומרט שכמוך!" ועכשיו טיול ערבית נינוח במכתש. השביל עובר מעל לוואדי חצירה, ואני ניצלתי את נדיבותו של אורי, שהרשה ללכת באפיק שקירותיו צבעוניים. לעתים נראים כמו אקוורל במשיכות מכחול עדינות ולעתים כאילו נמרחו במברשת גסה. יצאנו מהמכתש ב"שערי השטן", ששכבותיו נטויות מלמעלה למטה ונדמה שעוד רגע יפלו על ראשינו. ליד האוטובוס ריפו חבריי המנוסים את שריריהם במה שנראה כהכנה להופעת מחול במסיבת הסיום. גם בדרכנו באוטובוס הרחבנו את ידיעותינו ולמדנו על מחצבות הפוספטים, ראינו את הכיסוי של אזורי הכרייה והזנו את עינינו בתצפיות שהוקמו במקום המחצבות, לכפר על חטא.

הלינה בממשית – חוויה חדשה. לא עוד חדר מפנק, אלא מאהל ולינה בשקי שינה על מזרנים. וארוחת הערב – מה נאמר ומה נדבר! מיכה שורץ וצוות עוזריו הפתיעו אותנו בארוחה כיד המלך שהוגשה בטוב טעם, ועוד הוסיפו על כך זמירה ופרידה שחגגנו איתן יום הולדת. קבוצה מקיבוץ מעברות שישבה לידינו זכתה לשמוע את סיפורו של אורי על עמותת ערים בלילה ועל מסענו.

יום שבת 22/11/2008 מהמכתש הקטן לכביש מעלה עקרבים
כמה מחברינו אכן מימשו הלכה למעשה את שם העמותה, ולאחר לילה טרוף שינה קמו כאריות להמשך המסע. גם הפעם מיכה ש' לא הכזיב ודאג לקפה וסעודת בוקר קלה. התחלנו את המסע בפתח המכתש, לא לפני שיערה, שליוותה אותנו כל המסע, זכתה ל"דלי מים" וירטואלי מאורי לאחר שעברה בהצלחה את הדרכת הסולו הראשונה שלה.

לאורך ואדי חצירה מבצבצת מדי פעם אבן אדומה וההליכה נעימה ונוחה. בל ניתפש לאשליות. מנגד מתנשא הצוק התלול של מעלה עלי. חיפשתי על שם מי הוא נקרא. ובכן, לא עלי במכתש, כפי שהדעת נותנת, אלא על שם עלי בן צבי. באחד ממסעות הפלמ"ח הגיעה הפלוגה שלו למעלה הזה ובאמצע העלייה הבחור הרגיש לא טוב וחבריו נשאו אותו על שכם, וקיצרו את דרכם באותו מעלה אימתני. כל הדרך "קיללו" אותו וקראו את המעלה על שמו, למען ידע כל המעפיל מי אשם בכך. לימים נפל עלי בקרב בית קשת והמעלה מנציח את שמו. אני רואה את הפסגה ולא מאמינה שאוכל לה. אורי מנחם – למעלה יחכה עזרא עם קפה. ההליכה אטית. הזריזים כבר רחוקים ונראים כחגבים. העלייה הולכת ונעשית תלולה, הנשימה כבדה והחניות נעשות תכופות יותר ויותר, אבל המורל גבוה ורוחנו לא נפלה. כבר אין די בשביל הכבוש ובמקל ויש להיעזר גם במדרגות עץ, בידיות מתכת ובחבלים. רוח פסגות קרירה היא הקלה פורתא. ואני עולה כי אין ברירה. האלטרנטיבה נמצאת בתהום הפרושה למרגלותיי. על הפסגה כבר עומדות דמויות קטנטנות והן הולכות ולובשות ממשות עם כל פסיעה שלי. הרבה נשמות טובות משכו אותי מכאן ודחפו אותי משם, ואלמלא הם ספק אם הייתם קוראים שורות אלה. בסוף המסלול הבנתי מה פירוש "לטפס על קירות". ולמעלה – אכן עזרא עם קפה ומיכה עם שאריות ארוחת הערב, וכל אחד שכובש את הפסגה עושה את הצעד האחרון וחיוך רחב שפוך על פניו. עשינו זאת!

המראה הנשקף מלמעלה מפצה על הרגליים הכואבות. המכתש, מדבר יהודה, הרי אדום. נפלא.

האוטובוס חיכה לנו על הכביש למעלה עקרבים. לא הרחק מכאן נרצחו בשנת 1954 כמעט כל נוסעיו של אוטובוס אגד שחזר מחגיגות דגל הדיו באילת, ועד היום מעביר בי השם חלחלה. והפעם, שהייתי כה סמוך אליו,  ליוותה אותי תחושה של סגירת חשבון.

להתראות במסע הבא.

 



 האתר מופעל בסיוע : מוזה קידום עסקים

מוזה

     

רשות הטבע והגנים 

הקרן לידידות

קרן קיימת לישראל

 mapa.co.il

 אנ"א