דף ראשי  הנחיות בטחון  תודות  קישורים  הפוך לדף הבית  הוסף למועדפים  צור קשר  13.12.2018

***חדשות ועדכונים***

 

טקס סיום המסע  יער השבויים והנעדרים 8/5/2009***יומן המסעאפריל 2009***מרץ 2009 ***אלבום התמונות

מרץ 2009

***חדשות ועדכונים***




















רענן אלרן, סיפורו של פדוי שבי, מאת דרורה לביא
קטגוריה ראשית » יומן המסע » פברואר 2009 » רענן אלרן, סיפורו של פדוי שבי, מאת דרורה לביא

רענן אלרן, סיפורו של פדוי שבי
מאת דרורה לביא

רענן, המלווה אותנו במסע, סיפר במצפה רמון את סיפור השבי שלו. עד קורס הטיס היה בכלל בחור ישיבה. מלחמת יום הכיפורים תפסה אותו בארצות הברית בעיצומו של ירח הדבש. לאחר תלאות וקומבינות בשדה התעופה הצליח להשתחל לטיסה – היישר לבלגן. רענן היה טייס מסוקים שתפקידו לחלץ נפגעים. בגלל הפגיעה באמצעי הניווט ביחידת הבקרה הוא נאלץ לטוס על פי המכשירים הבסיסיים והפשוטים ביותר. אין פלא שטעו בזיהוי המקום ונפגעו. ברגע הפיצוץ שמע רענן את הקברניט צועק Jesus Christ. רגע האמת. אלה היו מילותיו האחרונות. רענן הצליח בקושי לנחות נחיתת אונס בלב מתחם גדודי של הצבא המצרי. הרופא והחובש שישבו מאחוריו נהרגו. רענן נפצע מרסיסים בפניו אבל ניסה להימלט עם אבי. הוא העיף את הקסדה הלבנה, ותוך כדי זחילה נפגע ברגליו. רגע לפני שאיבד את ההכרה נזכר בידיהם המורמות של החיילים המצריים בקדש, הטמין בחול את מכשיר הקשר והרים את ידיו לכניעה. החיילים המצרים שהגיעו אליו לקחו את השעון והדרגות. חייל שעמד בסמוך ירה בעצמו בטעות ונהרג. אדישותם של חבריו הדאיגו את רענן – אם כך הם נוהגים כלפי חבריהם, מה יהיה עליי? אבל להפתעתו קצין סודני אדיב פקד להביא אלונקה והוא נלקח לאוהל החולים. הבנתו המעטה בערבית עזרה לו לדעת פחות או יותר מה קורה. הוא זוכר את האינפוזיה שחיברו לו ואת התה. לאחר הטיפול הראשוני העבירו אותו לעבסייה על גשר גלילים. בדרך ניסו לחקור אותו, אבל ללא הצלחה בגלל הכרתו המעורפלת.

קול השערים הנפתחים בכלא עבסייה עודנו חרות בזיכרונו. למרות פציעתו הוא לא ניצל מחקירות, ענה תשובות אמיתיות על השאלות, אבל לא האמינו לו. הכאבים גברו והוא פנה לחוקר שנראה לו אינטליגנט וביקש שייקחו אותו לטיפול רפואי. חדר הניתוח שם ראוי היה להיות מונצח בקריקטורה הזויה, אבל למרבה הצער זו הייתה האמת המרה. חלונותיו פתוחים ושני חיילים נאבקים בזבובים בעזרת מגבת רטובה. מעטים הסיכויים לצאת משם חי, ואף על פי כן, עם גבס על רגליו, הועבר לתא. תחושת השבי נעשתה מוחשית. כל ימי שביו שכב רענן הפצוע במיטה, מלוכלך בדם ובוץ, בלי תחתונים, על מזרן קש ושמיכה דקה. מכיוון שלא הבין דבר ברפואה לא היה מודאג מהתנאים הסניטריים. החקירות נמשכו. בדרך כלל התנהלו בתא, ולפעמים העבירו אותו לחדר החקירות, כאשר ביקשו להוסיף מכאוב על מכאובו. למזלו לא גילה שהוא מבין ערבית. סיוטים פקדו אותו שמא יסתבך בשקרים.

אוכל כמעט לא בא אל פיו, וכשרצה לאכול קיבל אוכל עם ג'וקים. מאחר שלא אכל גם לא נזקק לסיר לעתים קרובות. אחרי שבוע זכה לרחצה ולסדין. רענן טוען, שלטייסים היה יתרון על הירוקים, כיוון שהכינו אותם לשבי.

שבוע לפני השחרור נרמז שהשחרור קרב, כשאחד החוקרים שאל אותו איך התייחסו אליו בשבי. רענן סיפר לו על ההתעללות והתברר שאותו חוקר נפל בשבי צה"ל במבצע קדש. הוא סיפר שיש הסכם לחילופי שבויים, אבל רענן חשד שזו תחבולה לשבור אותו. באותו לילה רחצו והלבישו אותו והכניסו אותו לחדר גדול שהיו בו עוד הרבה שבויים (ברגע זה נפלה הפתעה בקהל השומעים – התברר שפזי שלנו היה אף הוא באותו חדר). מישהו נכנס לחדר והציג את עצמו כרופא הראשי, אבל רענן לא התקשה לזהות בו את ראש המודיעין המצרי. החקירות פסקו. עוד שבוע בחדר מבודד, ביקור של הצלב האדום ו-הביתה. התברר כי אמו של רענן כלל לא ידעה שהוא שבוי. עד לשבועיים טרם שחרורו הוא נחשב לנעדר.

רענן הובא ישר לתל השומר, שם הסירו את הגבס המצרי ובו האוצר היקר שהטמין בו – שרטוט על פיסת נייר. כבר הספיק לשמוע על זיכרון יעקב, ועשה הכול כדי לא להגיע לשם.

לאחר ההחלמה חזר רענן לפעילות מבצעית בטייסת. עוד רגע של פחד עבר בלבנון, כאשר המטוס שלו נפגע.

רענן השתקם וממלא תפקידים מרכזיים בגופים ציבוריים וכלכליים. 

 

 



 האתר מופעל בסיוע : מוזה קידום עסקים

מוזה

     

רשות הטבע והגנים 

הקרן לידידות

קרן קיימת לישראל

 mapa.co.il

 אנ"א