דף ראשי  הנחיות בטחון  תודות  קישורים  הפוך לדף הבית  הוסף למועדפים  צור קשר  20.08.2017

***חדשות ועדכונים***

 

טקס סיום המסע  יער השבויים והנעדרים 8/5/2009***יומן המסעאפריל 2009***מרץ 2009 ***אלבום התמונות

מרץ 2009

***חדשות ועדכונים***




















סיפורם של אורי אהרנפלד ורמי דורון במוצב המזח
קטגוריה ראשית » יומן המסע » מרץ 2009 » סיפורם של אורי אהרנפלד ורמי דורון במוצב המזח

אורי אהרנפלד על מוצב המזח

אורי, פדוי שבי שנפל במוצב המזח במלחמת יום הכיפורים, הביא אתו מצגת שהמחישה את הדברים הקשים שסיפר. עד לאחרונה לא סיפר את סיפור השבי, אבל נעתר להפצרות והחליט לספר על כך בגילוי לב. בערב המלחמה שירת אורי בצנחנים והתנדב להחליף פלוגת נח"ל דתית בתעלה. השמועות סיפרו שעושים שם חיים. ואכן כשהגיע לשם התמונה הלמה את השמועות. בשקופית נראה המוצב הקטן, המחובר בקושי לחצי האי סיני. בחלק מהמוצב היה גם התאג"ד עם ד"ר ורבין. אנשי התאג"ד וכלי הקודש הגדילו את הכוח פי שלושה, רובם אינם לוחמים.

במשך 180 שעות נלחמו בכל סוגי הלחימה שאפשר להעלות על הדעת. חיילי הקומנדו המצריים הצליחו לחצות את התעלה בסירות גומי. אורי היה בעמדת התצפית והכריז "מים אדומים" כל אימת שראה סירה. לאחר שהיו כבר נפגעים, החליטו לאחד כמה טנקים שיצאו מכלל שימוש לטנק אחד. במוצאי שבת גברה ההתקפה. בחושך ששרר שם חווה אורי לראשונה בחייו את חוויית המוות, כשחייל שעמד לידו חטף כדור בראש ונהרג. לאחר שבעה ימי לחימה נעשו כמה ניסיונות כושלים לחלץ את אנשי המוצב, ומאז היה גורלם נתון בידיהם בלבד. המצב היה נואש. הרבה פצועים והרוגים, ובונקר התחמושת התפוצץ. באותו בוקר התקבלה שיחת אלחוט משר הביטחון משה דיין, שהורה להם להיכנע. בלית ברירה הסכימו, ובתנאי שיבואו אנשי הצלב האדום. בינתיים שכנעו בעורף את דיין לבטל את הפקודה, אבל אנשי המוצב כבר התחילו להשמיד את הנשק. באנדרלמוסיה שנוצרה תפס ד"ר ורבין את הפיקוד, וקבע שייכנעו על פי הפקודה. בשיחת אלחוט בין הפיקוד למוצב נמסרו שמות ההרוגים והפצועים. החיילים הדתיים ביקשו לקחת איתם את ספר התורה, ובתמונה הזויה הם נראים הולכים לשבי וספר התורה בידיהם. בדקות האחרונות הם קבעו בהומור שחור להיפגש בפאב הנרי השמן אחרי השחרור.

שלושה חיילם, וביניהם אורי, הוחזרו למוצב. המצרים רצו לבדוק אם הוא ממולכד. אורי מודה. הוא פחד. בעקבות תיאורי השבי הקשים משנים קודמות היו לו סיבות טובות. הם נאלצו להיות עדים למעמד הקשה של הורדת דגל ישראל הקרוע והנפת הדגל המצרי, ואפילו להצדיע לו. עשרות צלמים ועיתונאים תיעדו את המעמד. מאז הוא מקפיד להניף בביתו דגל ישראל גדול בכל ימות השנה, התרסה כנגד אותו אירוע מביש. לאחר שהסתלקו אנשי התקשורת והצלב האדום השתנתה התמונה בבת אחת. בפורט תוואפיק כבלו את השבויים באזיקים מאחורי הגב, וקשרו את עיניהם בסמרטוטים. במכלאה הורידו אותם מהאוטובוס. את הפצועים קשה פינו לבית החולים. האחרים שנפצעו קל יותר לא קיבלו כל טיפול חוץ מזריקת פניצילין בישבן – לכולם מאותו מזרק. אורי זוכר שולחן, שאלות – שֵם, דרגה. עוד לפני שהשיב ספג מכה בפנים, איבד את ההכרה ונזרק לטנדר. שם נפל על מי שזרקו לפניו.

אורי הועבר לצינוק ושהה בו כל ימי השבי. את התקופה הראשונה הוא מכנה "תקופת החושך" – ברדס שחור מכסה את פניו וידיו אזוקות מאחור. פצוע ורעב שכב על רצפת בטון מחוספסת. בהדרגה השתפר מצבו. בתנועות כתפיים הוא הצליח להזיז את כיסוי העיניים ויכול להבחין בין יום ללילה. למד מה יש בתא. התא, בגודל 2X2, היה ריק לחלוטין ומזוהם. על קירותיו מרוחים חרקים וכתובות בשפות שונות, גם בעברית, כתובות עליו. אחרי כמה ימים הכניסו לתאו "קרדל" – סיר גומי שחור לצרכים. בכל בוקר הלך במצעד לשירותים הציבוריים בשיטת "בול קליעה".  ועוד "שיפור" – מזרן שורץ פשפשים. בכל אופן עלייה בדרגה לעומת הרצפה החשופה. והחקירות. אין-סופיות ובכל וריאציה אפשרית ולא אפשרית. באחת מהן נתגלה כי הוא בעל הכומתה האדומה, ועל כך "חטף" שבעתיים. "תקופת החושך" התאפיינה גם בתזונה ירודה, מעטה ומגעילה. אבל הרעב גבר על הבחילה ואורי אכל הכול. אפילו התנדב להדיח את הצלחות כדי ללקק מהן את השאריות. התוצאה – שלושים ק"ג פחות. דיאטה מפוקפקת.

בתקופה השנייה במניינו של אורי הוסרו האזיקים וכיסוי העיניים. הוא הוכנס לאולם גדול, מלא באנשים כמוהו – לובשי מדים, קירחים ועטורי שפם. זו הייתה פגישתו השנייה עם שבויים. הראשונה התרחשה בתקופת החושך, בחטף, בשעת ריקון ה"קרדל". שר המלחמה המצרי, אחמד איסמעיל, בא ובשורה בפיו: בתוך כמה ימים ישוחררו ויחזרו ארצה. ועוד סימן לבאות – אנשי הצלב האדום חילקו שוקולדים.

חוזרים הביתה. נעלי ספורט לבנות, מדים, והאוטובוס בדרך אל החופש.

סיפורו של רמי דורון

גם רמי, קצין שריון, נמנה עם לוחמי מוצב במזח שנפלו בשבי. את סיפורו הקדיש רמי לזכר אנשי הצוות שלו שנפלו בקרב: משה דבורה, אלברט דהאן ויצחק מילס.

מעוז המזח הפך למיתוס כי היה המעוז האחרון שהחזיק מעמד. הוא נשאר כך בזכות מחלקת הטנקים, בזכות מקומו הגיאוגרפי ובעיקר בזכות רוח הלחימה. במעוזים האחרים היו רוב החיילים אנשי החטיבה הירושלמית, ואילו במחוז המזח היו חיילי נח"ל וצנחנים. בסערת הקרב נאלץ רמי ללמוד גם כמה הלכות בתורת החי"ר, והוא זוכר כיצד אורי לימד אותו לירות במרגמה. "המזח", אומר רמי, "נשאר בזכות אנשים כמו אורי ויואב הס ודרור מנור".

ההפגזה על המוצב הייתה כה עזה, עד שלא יכול היה להרים את ראשו מעל לתעלת הקשר. רק כשהורידו מהטנק את האפיסקופ יכלו לראות מהתעלה את המתרחש. כל שלושת הטנקים נפגעו, ומשלושתם הרכיבו טנק אחד שהצליח לירות ולנסוע קדימה. רמי ביקש מתנדבים לצאת אתו למשימה מחוץ למזח – שלושה התנדבו בלי היסוס, אף על פי שגדולים היו הסיכויים שלא יחזרו ממנה. הם זרקו רימונים כדי ליצור מסך עשן ולהגיע למקום תצפית בצד השני. כשעבר את בונקר השריון יצאו ממנו כמה חיילים מצריים, אחד מהם חמוש ב-אר.פי.ג'י. הטנק התלקח, ורמי הצליח לצאת, אבל נכווה והתגלגל בחול לכבות את האש שאחזה בו. חייל מצרי רץ לעברו וסכין שלופה בידו. מאיר בוחבוט, מפעיל הגנרטור, ירה בחייל צרור ארוך ממאג והפיל אותו שנייה לפני שתקע את הסכין ברמי. עשרות חיילים מצרים הופיעו ורמי אמר לחבר'ה לרוץ לחלק הדרומי, לכיוון המים. זה היה הסיכוי היחיד להגיע בשחייה אל המזח. את מאה המטרים רצו ושכבו לסירוגין, בעוד המצרים טווחים בהם.רק משה דבורה ורמי הצליחו להגיע למים, ונתקלו בגדר. הם חיכו לרגע המתאים להיכנס למים, אבל משה חטף כדור ונהרג. רמי המשיך לנסות את מזלו בשיטת "מצליח", נכנס למים המלוחים ורגליו הכוויות היו כלהבה. כשהגיע לחלק הצפוני פחד שהחבר'ה יירו בו, אבל למזלו הגיע ונלקח מיד לתאג"ד. הוא זוכר מורפיום והכרתו התערפלה.

לימים הומלצו כולם לצל"ש, אבל הרמטכ"ל דן שומרון אמר שהגדוד כבר קיבל יותר מדי צל"שים, וביקש לבחור באחד. רמי המליץ על משה דבורה.

לפני ההחלטה על כניעת מוצב המזח נערך דיון נוקב במטכ"ל. גנדי גרס להילחם עד הסוף ולהיות מצדה שנייה וצ'יץ' תמך בקדושת החיים. ההכרעה התקבלה על חודו של קול. הלוחמים לא השלימו עם ההחלטה, אף שאפסו הסיכויים. ההפכפכנות של דיין הוסיפה שמן על המדורה.

מהשבי זוכר רמי את "זריקת האמת", ששיככה את כאביו, אבל נועדה להוציא מפיו הודאות. עד היום הוא זוכר את כל השאלות ואת התשובות שנתן.

 



 האתר מופעל בסיוע : מוזה קידום עסקים באינטרנט  מפעילת האתרים : אירופה - לונדון - אמסטרדם - יהלומים

מוזה

     

רשות הטבע והגנים 

הקרן לידידות

קרן קיימת לישראל

 mapa.co.il

 אנ"א