דף ראשי  הנחיות בטחון  תודות  קישורים  הפוך לדף הבית  הוסף למועדפים  צור קשר  23.05.2019

***חדשות ועדכונים***

 

טקס סיום המסע  יער השבויים והנעדרים 8/5/2009***יומן המסעאפריל 2009***מרץ 2009 ***אלבום התמונות

מרץ 2009

***חדשות ועדכונים***




















יום חמישי 2 באפריל 2009, מפארק תמנע להר ברך, מאת דרורה לביא
קטגוריה ראשית » יומן המסע » אפריל 2009 » יום חמישי 2 באפריל 2009, מפארק תמנע להר ברך, מאת דרורה לביא

יום חמישי 2 באפריל 2009, מפארק תמנע להר ברך
מאת דרורה לביא

מסדר הבוקר שונה מקודמיו. זה מסע אחרון. כולנו יודעים זאת. "הגרעין הקשה" מתייצב כמעט במלואו. כתמיד – לאחר דברי הפתיחה מציג אורי את המסייעים בידינו – שי המדריכה וליאור החובשת, וכבר נמצאו מתנדבים להיפצע.

חמישה קילומטרים של שביל רחב וצבעוני בנחל מנגן מפרידים בינינו לבין כניסתנו החגיגית להרי אילת. זה האזור היבש ביותר בארץ (הרגשנו),אומרת שי. גן עדן לגיאולוגים שמתים על סלעי יסוד. מעלה מלחן הוא הראשון. זה פתח המילוט היחיד לכל הירא ורך הלבב. איש לא נענה. מפחד התהום אני כובשת את עיניי בקרקע ומגלה סלעים בדמות סרקופגים משורטטים בתחריטים עדינים. שעה של טיפוס ועם קצת סיוע בתרמיל+טונה מים שלי, ואני בצ'ופציק. וואלה, שווה. שלל הצבעים של ההרים הנישאים, והתהומות לרגליהם. שם, מעל (חצי) מכתש תמנע, קראה לנו שי עצות מועילות להעפלה על ההרים מתוך זן ואמנות האופנוע. כאילו נכתב למעננו. וגם התוודענו אל תמנע, פילגשו של אליפז, וקיבלנו שיעור קצר בגיאולוגיה. כמטחווי קשת הר ססגון השחור, שעליו עמדו להקים בית מלון, ורק ברגע האחרון התעשתו יישובי הסביבה ומנעו את הביזיון.

מכאן, בספק עלייה ספק מישור בוהק מלובן, ועוד טיפוס תלול וקצר. איני מודאגת. אם עברתי את מעלה מלחן יכול אוכל גם לבאים אחריו. ככל שאנו עולים המורל מתרומם. פטל ולהקתו מנעימים ברפרטואר שנות השישים. רציתי לכתוב שחיכינו לרונן במקום הכי חשוף, אבל באזור הזה הכול הכי חשוף לאורה ולחומה של השמש. כאן, ארבע קילומטרים מקצה המסלול, הכריע פחד הגבהים שלי את הכף ועליתי על הטנדר. התהומות של הר ברך, לדבריו של אורי, עלולים להיות בשבילי "ברוֹך" רציני.

על הר ברך יכול היה להיות נחמד עם הקפה של רונן והחברה הנעימה, אלמלא ענני הברחשים שהשד יודע מה חיפשו שם. בין העושים את דרכם ברגל היו הדעות חלוקות – האם היו תהומות או לא. למען שלום הבית בתוך לבי העדפתי להאמין שטוב עשיתי, מה גם שבאמצע השומקום פגשתי בקבוצת רוכבי אופניים חברים משכבר.

 

במלון טופז באילת נוספו על קבוצתנו גם מיטיבי הסוע. עת לסיכומים. אני מביטה סביבי – אנשים שלפני שנה וחצי היו זרים לי, עתה הם חלק מחיי. נעים לי לשבת בחברתם, באווירה משוחררת ובאהבה. אורי סוקר את האולם המלא מפה לפה. בשלב התכנון, הוא אומר, אמרנו שנשמח אם לנגב יגיעו עשרה אנשים... יוסקה הראה כי כוחו רב גם בצילום וגם בפיוט, והקרין מצגת על המסע מראשיתו. ופטל אף הוא הפתיע אותנו במצגת תמונות.

חמישה עשר נכדים ונכדות נולדו לחברינו במהלך המסע: יהודה, פרידה, דני ורותי, אילון, שרה וראובן, אורי לביא, ערגה, דוד, פטל, גלעד, שושי וזמירה – וכולם זכו לקבל מאירית פילים תאילנדים נושאי מזל. ועוד שמחה – יומולדת לעומר בן העשרים ושלוש, שהרווה את צמאוננו בתה משובח במשך המסע.

 



 האתר מופעל בסיוע : מוזה קידום עסקים

מוזה

     

רשות הטבע והגנים 

הקרן לידידות

קרן קיימת לישראל

 mapa.co.il

 אנ"א