דף ראשי  הנחיות בטחון  תודות  קישורים  הפוך לדף הבית  הוסף למועדפים  צור קשר  20.08.2017

***חדשות ועדכונים***

 

טקס סיום המסע  יער השבויים והנעדרים 8/5/2009***יומן המסעאפריל 2009***מרץ 2009 ***אלבום התמונות

מרץ 2009

***חדשות ועדכונים***




















מוצאי שבת 4 באפריל 2009, שיח לוחמים, מאת דרורה לביא
קטגוריה ראשית » יומן המסע » אפריל 2009 » מוצאי שבת 4 באפריל 2009, שיח לוחמים, מאת דרורה לביא

מוצאי שבת 4 באפריל 2009, שיח לוחמים
מאת דרורה לביא

 

במתנ"ס על שם בגין באילת העמידו אנשי עמותת ערים בלילה תערוכה, ובה תמונות, מסמכים ועדויות כתובות על השבי. פדויי השבי עמדו ליד התמונות, זקופים וגאים, והצביעו בהתרגשות על תמונותיהם מאותם ימים אפלים. אודה, נדבקתי בהתרגשותם.

במת המתנ"ס מעוטרת פרחים. האולם מלא מפה לפה בלובשי חולצות המסע. הערב נפתח בסרט במלחמה יש גם שבויים. לרוע המזל אירעה תקלה וההקרנה נקטעה, אך גם במה שצפינו די היה לעורר מחשבה. בשירת התקווה חנקו דמעות את גרוני. בזה אחר זה הזמין מיכה שורץ, מנחה הערב, את אורחי הכבוד. ראש  עיריית אילת, מאיר יצחק הלוי, שיבח את הצועדים. מיכה ציין את העזרה הרבה שהושיטה שושי, מנהלת המתנ"ס. "כל מה שביקשנו קיבלנו כפליים", אמר מיכה. רמי דורון, יו"ר העמותה, העניק לעיר אילת שי – שישים עצים ביער השבויים והנעדרים, לציון שישים שנה לכיבוש אילת. הוא השלים את הנתונים שפספסנו בסרט, והעיקר – הדגיש את מטרות המסע. "צה"ל", אמר רמי, "עם כל עוצמתו, מגיע גם לשבי שנכפה עליו". את אהבתנו לארץ ישראל ביטאנו ברגליים. בכל מקום שהגענו אליו סיפרנו את גבורת השורדים בשבי. היו ששמעו מפינו לראשונה על חייל ישראלי שנפל בשבי. עד נפילתו בשבי היה עולמו של רמי נורמלי לחלוטין – פנימייה צבאית, קצונה. זה היה עולמו הראשון. המלחמה הייתה עולם אחר, עולמו השני. שמונה ימים נלחם במוצב המזח. חברים שלחמו לצדו נהרגו או נפצעו. מלחמה נואשת, קרבות אכזריים שבהם ראו את הלבן בעיניהם של המצרים. ואז החל עולמו השלישי – השבי. העולם שבו גורלך אינו בשליטתך וחייך תלויים על חוט דק. לאחר השחרור החל עולמו הרביעי – החזרה לחיים. ההליכה בשביל היא הצהרה – בחרנו בחיים! בסוף דבריו קרא רמי לממשלה לעשות הכול להביא לשחרורו של גלעד שליט.

יו"ר ארגון נכי צה"ל, חיים בר, סיפר כיצד קרם החלום של אורי עור וגידים. הוא הכריז כי בשישים שנות קיומו של הארגון, המסע  הזה הוא המפעל הערכי ביותר. בר הבטיח לדאוג לנכי צה"ל מכל בתי הלוחם ייקחו חלק בעשייה זו.

לאתנחתה קצרה הנעימו יואב ודליה בשירים. אורי מספר על המסע על רקע המצגת של יוסקה. סלמן אבו רוקון מרשות הטבע והגנים, הזכור לנו מהדרכתו בכרמל, קיבל את מדליית העמותה (הראשונה!), ומגיע לו.

 

כבכל ימי המסע, גם הפעם שמענו סיפור של פדוי השבי. היום, באווירה חגיגית של סגירת מעגל, סיפר אורי שחק את סיפור השבי שלו.

הטייסת של אורי מצאה את עצמה לא מוכנה כלל למלחמה. בעצם, עם פרוץ המלחמה הייתה ערוכה למלחמה במצרים. ביום השני למלחמה נשלח אורי עם גלעד רגב הנווט להפציץ מטרות בסוריה. הם טסו בטיסה נמוכה מעל רמת הגולן העשנה, וגילו למפח נפשם שמטרות היעד ריקות. פתאום ראה אורי מצנח יוצא מהמטוס שלפניו. הוא ביקש מגלעד לראות איפה המטוס, הקטין מהירות וטס לעברו, אך בדרך חטף המטוס שלו שתי פגיעות בזו אחר זו, ואורי וגלעד נאלצו לנטוש. מעליהם התפוצץ המטוס, ומהקרקע נורו לעברם יריות. כשנחתו ספגו מהלומות ואורי איבד את ההכרה.

כבר בראשית השבי גמלה בלבו ההחלטה – לחזור לארץ שלם בנפשו ובגופו, ויהי מה. את חוויית השבי קשה לתאר במילים. אתה תלוי בחסדי הסוהרים בכל תנועה שאתה עושה – באוכל, בשינה, ואפילו בעשיית צרכים. ארבעת החודשים הראשונים היו הגרועים ביותר. צינוק נמוך וקטן, שאי-אפשר להזדקף בו, הרעבה, צמא נורא שאילץ אותו לשתות את השתן של עצמו. חקירות ועינויים. במשך שבוע הכריחו אותו לעמוד על רגליו. הקשה מכול היו זעקות חבריו הנחקרים. גם בתנאי הגיהינום האלה עשה אורי מאמצים לשמור על שפיות. הוא בנה לעצמו עולם וירטואלי מסודר. כשגילה כי את החקירות עושים ביום החליט להחליף את היוצרות, לישון ביום ולהיות ער בלילה. הוא מילא את לילותיו בחיי היום-יום השגרתיים בארץ ותכנן תכניות שלא ידע אם יתגשמו. כשהשתפר המצב מעט, הוא הכין לעצמו לוח שחמט מפיג'מה משובצת, וחיילים כתומים ולבנים מקליפות תפוז. שמר על כושר גופני בצעדות הלוך ושוב לאורך התא.

לאחר ארבעה חודשים החלה תקופה חדשה. הוא יצא מהבידוד והוכנס לתא בגודל של כיתת בית ספר עם עוד 22 קצינים. למרות התנאים הקשים הצליחו הקצינים השבויים לקיים חיי חברה  מסודרים ואף לציין את חגי ישראל באופן סמלי, כשהם מקדשים על הקפה בערב שבת ומנצלים את הסובלנות שגילו הסוהרים לטקסים דתיים. כך גם הצליחו לשיר את התקווה ביום העצמאות שחל בשבת על פי התאריך העברי, אם כי בארץ אין חוגגים אותו בשבת. לאותו יום עצמאות גם הניפו מאחורי שמיכה את הדגל שציירו על חולצת טריקו בעט שגנבו מנציג הצלב האדום, ואת שוליו תפרו במחטים מעצמות עוף מחוטים שנפרמו מתחבושות. זה אותו דגל שאורי הניף במוצב החרמון בתחילת המסע, ויניף אותו מחר באום רשרש בסופו.

כשנפל אורי בשבי הייתה חוה רעייתו בתחילת הריונה. כשחזר ראה אותה מהמטוס וכרסה בין שיניה. "היא עוד בהיריון!" קרא. כעבור שישה ימים נולדה בתו סיוון, שישבה אתנו באולם.



 האתר מופעל בסיוע : מוזה קידום עסקים באינטרנט  מפעילת האתרים : אירופה - לונדון - אמסטרדם - יהלומים

מוזה

     

רשות הטבע והגנים 

הקרן לידידות

קרן קיימת לישראל

 mapa.co.il

 אנ"א