דף ראשי  הנחיות בטחון  תודות  קישורים  הפוך לדף הבית  הוסף למועדפים  צור קשר  26.06.2017

***חדשות ועדכונים***

 

טקס סיום המסע  יער השבויים והנעדרים 8/5/2009***יומן המסעאפריל 2009***מרץ 2009 ***אלבום התמונות

מרץ 2009

***חדשות ועדכונים***




















יום ראשון 5 באפריל 2009, מנחל שלמה לטאבה, מאת דרורה לביא
קטגוריה ראשית » יומן המסע » אפריל 2009 » יום ראשון 5 באפריל 2009, מנחל שלמה לטאבה, מאת דרורה לביא

יום ראשון 5 באפריל 2009, מנחל שלמה לטאבה
מאת דרורה לביא

 

היום השישים ואחד למסע. יום אחרון. ההתרגשות ניכרת בכול. הלובי של מלון טופז כמרקחה. בשעה 06:35 בדיוק זזים שני האוטובוסים לנקודת היציאה. במסדר הבוקר קהל רב, צועדים ואורחים וגם צוות של ערוץ 2 המכין סרט תיעודי על השבי. אורי קורא את הדף היומי, מחובר למכשירי הקלטה. מרוב התרגשות קורא בטעות את הדף של יום חמישי... הוא מתרץ את הטעות ברצונו לבדוק את הערנות שלנו. עד טאבה יסתכם מסענו בשביל ישראל ב-750 ק"מ (ועוד כמה שלא ספרנו). הוא סוקר את המסלול שאנו עומדים לעבור היום, וכשהוא מגיע ל"טאבה" אני משפשפת את אוזניי. היום יהיה עודד המאסף. מי היה מאמין.

גם דבריו של מיכה אסף חגיגיים מתמיד. דרכנו מהחרמון לאילת הייתה  מלווה בסיפורי מורשת קרב וסיפורים של פדויי שבי. לאילת, הוא אומר, אנחנו עולים ולא יורדים. התחלנו כפרטים בודדים והנה אנחנו עתה קבוצה מגובשת ומלוכדת. מקווים להמשיך את פעילות הקבוצה בצורה אחרת, אמר, לרווחת לבם של החוששים.

מיכה שורץ, כדרכו בקודש, מתבל את דבריו בבדיחות ובמשלים. הוא סיפר על ים המלח שהתלונן בפני הכנרת על מליחותו בעוד מימיה מתוקים, והרי שניהם מקבלים מים מאותו מקור. והכנרת המתוקה השיבה לו: "אני מקבלת ונותנת ומעבירה את מימיי הלאה, ואילו אתה שומר לעצמך הכול". אני, אומר מיכה, קיבלתי מכם לא פחות משנתתי.

המדריכה היום היא שירי מרשות הטבע והגנים.

ראשית מסלולנו בנחל שלמה אל תצפית המכונה "המרפסת", נקודת תצפית אל נחל גשרון. מתחתינו עובר גבול לא מסומן עם מצרים. בעבר היה כאן ניסיון חדירה אחד של מחבל, היום מנסים להבריח מכאן "סחורות על שתיים" נשים ופליטים מארצות מצוקה. הקו הישר כסרגל של הגבול התווה בידי הבריטים ב-1906, ולא התחשב כלל בתנאי השטח. משום כך המשכו של נחל גשרון והמורינגה הרותמית שבו נמצאים בחלק המצרי של נחל גשרון, ואנו ניאלץ לעוזבו וללכת בדרכים אחרות למחוז חפצנו. שירי מתארת את המסלול של היום במילה חדשה – "נג'עג'ע", פירושה – עולים ויורדים וחוזר חלילה. בהמשך נגלה שגם הירידות מוטלות בספק. תלוי מאיזה צד מסתכלים עליהן. מנחל שלמה, דרך נחל יהושפט, ירדנו לגשרון. קירותיו האדמדמים של נחל גשרון מצלים על האפיק. צורות וצבעים מעוררי דמיון, וגם פסל של פַסָל מסתורי עם ראש כחול. פסים לבנים שזורים בקירות האדומים ומשווים להם צורת עוגה או חלווה משובחת. אני נפעמת מהיופי. והנה "מעבר צפרא", שקיבל את שמו בזכות צפרא אחת מדגניה ב', שהייתה כנראה בתהליך של "מחר דיאטה". כאן היה מבחן הפיגורה של חברינו. אפילו אני נאלצתי לשלוח את התרמיל קדימה ולהזדחל בעקבותיו. שירי נקטה יוזמה וכתבה אמרות שפר של הממתינים בתורם להידחק במעבר. אביא כאן רק מקצתן. "אם יורם עובר, גם אני אעבור; תן לי דחיפה בתחת; אם ניתקע נעשה הקטנת חזה; יורם תתכופף, על הצד, מלמטה; חבר'ה, אני עברתי! הבטן נלחצה (יורם); נשארים פה עד שמרזים; חוויה מתקנת ללידה; יש כאלה שיצאו בלידת עכוז. רק שלא ישחררו משהו מהמאמץ". סוף כל סוף הגיחו כולם מעברו השני של הנקיק, ושירי שאלה – מי זה יורם? מכאן נמשיך במעלה גשרון, מעלה בולבוסים, הר צפחות... רק עולים? איזה ייאוש. המשך ההליכה בנחל מזכירה לי את חשיבותו של האיבר האחורי הרך במפלונים הקטנים החלקלקים. עוד אתגעגע אליהם. שירי מפגינה אזרחות טובה ואוספת אשפה שהותירו מטיילים ערלי לב אחריהם. חנייה אחרונה בנחל היפה לפני פרידתנו הכפויה ממנו. בעוד כמה ימים נשיר "שפוך חמתך על הגויים". אני מתחילה עכשיו בחזרות.

צוות הטלוויזיה עדיין אתנו, נושאים במסירות את המצלמות והמיקרופונים. ובעוד אנו ממתינים עד שיסיימו את הראיונות, מארגנת זמירה שירה בציבור ומעלה מתהום הנשייה את שאו ציונה נס ודגל. כדאי לנצל  את הצל. הוא האחרון להיום, אנו מתבשרים. עד כה הלכנו לסירוגין על אבן חול ואבן גיר, וזה ההסבר לשלל הגוונים שהסבו לנו הנאה כה רבה. ומי שמאמין באנרגיות ובאבנים יוכל למצוא כאן את ביצת הקוורץ ההולמת את אישיותו.

בלב כואב אנו נוטשים את נחל גשרון היפה, שופכים חמתנו על הגויים הרשעים שחסמו את דרכנו, ומתחילים בטיפוס במעלה גשרון. חם. קשה לי. העלייה תלולה וארוכה. סוף-סוף הפסגה. משמאלנו מפרץ אילת, מימיננו צוקי מדבר סיני. אי-שם למטה עוברת קבוצה נטולת תרמילים, כנראה לסנפלינג. בצד המצרי נראים מבנים נטושים. החיילים שם לא עמדו בבדידות המדבר. ואילו אצלנו אוהל נמוך ובו בנות קרקל חינניות, המוצבות שם בתקופת הטיולים ומשגיחות שלא יעברו את הגבול. אנו ממשיכים לג'עג'ע. יותר עולים מיורדים והחום נעשה כבד מנשוא. אורי לביא לוקח את תרמילי וקל יותר לנשום. קפל סלע על פי תהום משמשת מקלט לשעה קלה. אני נצמדת לסלע, רועדת מפחד. המשך השביל מפחיד אותי יותר. משני צידיו תהומות. נחמיה אוחז בידי ומבטי נעוץ בעקביו. בחלוף הסכנה אני מעזה לשאת את עיניי ולראות את יפעת הבריאה ואת הים. מכאן, מבטיחה שירי, אנחנו במגמת ירידה. רק עוד מעלה אחד – מעלה צפחות. אני שותה בטירוף. כבר חיסלתי את כל המים שהיו לי ומזגו לי עוד. לראשונה מתחילת המסע אני מוצאת את עצמי ליד עודד (זוכרים? הוא במאסף). כל צעד דומה בעיניי למאה. הכול בוער. האוויר דחוס וכבד, האבנים כבשן לוהט ונראה שאין לדבר סוף. הנה הים. למה עולים שוב ולא יורדים, אני שואלת, שאלה שאין לה מענה. ואז אומר לי עודד משפט שלא אשכח עד יומי האחרון: "כל צעד שאת עושה הוא צעד אחד פחות. בשבי לא ידעתי מתי יסתיים, אבל ידעתי שכל יום שחולף הוא יום אחד פחות בשבי". והנה הפסגה. אני צונחת באפיסת כוחות. אילון עומד מעליי כדי שצלו ייפול עליי. דאגת החברים כה נוגעת ללבי. נראה שהחום, ימי המסע שמאחורינו, שעות השינה הדלות וההתרגשות לקראת הסוף השפיעו עליי.

עוד שני קילומטרים. אני לא מאמינה. אורי מנסה לסיים את המסלול בטור מאורגן, כשפדויי השבי מובילים, אבל הקבוצה גדולה ועד מהרה כולם הולכים יחד.  את הקילומטרים האחרונים אני עושה כמוכת הלם, ממש בכוחות אחרונים. לרגע קט עבר בי הרהור להתיישב ולא להמשיך, שיביאו מסוק. אבל איך אוכל לקלקל לאורי את החלום ממש על סף הגשמתו. הנה האנטנות, כולם פורצים בשירה אדירה, מוחאים כפיים, מניפים זרועות, ואני בוכה. העיניים רואות, הרגליים חשות, והלב מסרב להאמין. עשיתי את שביל ישראל. על האבן סימון השבילים האחרון. כתום-כחול-לבן.

חיבוקים, נשיקות, צילומים. התרגשות עצומה. מיכה שורץ, מיכה אסף, רונן, רענן ועוד חברים שלא הלכו אתנו, אבל לבם היה אתנו, מחכים לנו, מחבקים, טופחים על שכם. 

עכשיו, משחלפה ההתרגשות הגדולה ואני משחזרת את הרגע, אני שמה לב לטינופת שמילאה את המקום, וחבל. אני גם זוכרת אכזבה מהעדרם של מי שדיברו אתמול גבוהה-גבוהה ולא קיבלו את פנינו בקפה ועוגה ובמילה טובה.



 האתר מופעל בסיוע : מוזה קידום עסקים באינטרנט  מפעילת האתרים : אירופה - לונדון - אמסטרדם - יהלומים

מוזה

     

רשות הטבע והגנים 

הקרן לידידות

קרן קיימת לישראל

 mapa.co.il

 אנ"א