כולנו משפחות אותה מלחמה ארורה – יום כיפור,

מתמודדות מידי יום, כמהות לדרכים לשינוי ושיפור.

צמאות לכלים חדשים, לכל פיסת מידע.

האם תגובותינו נכונות? בעיתוי, במינון, במידה?

אנחנו עדיין במישור החוף. אמנם לא דרמטי כמו הכרמל והגליל, אבל גם הוא ארץ ישראל. והחום של אוגוסט גם כן והבטון המהביל גם הוא ארץ ישראל.

בשעת בוקר מוקדמת זו, מגרש החנייה של שפך הירקון מתמלא במכוניות ההולכים בשביל. בפתיחת המסע הקדיש אורי את היום לנשות השבויים. עוד אספר עליהן. מיכה סיפר על ימי תפארתו של הנחל בעבר, כאשר במלחמת העולם הראשונה עמד כ"מכשול שאין לעוברו", ואף על פי כן הצליח הצבא הבריטי לחצות אותו, ואף אנדרטות הקימו לכבודם. כאן היה הנמל הטבעי של אזור יפו בימי קדם. בעת החדשה הקימו כאן את אצטדיון המכבייה ואת תחנת הכוח רדינג. כאן גם השתרעו גני התערוכה וסמל הגמל המעופף מרחף מעליהם ("אם תצליח להקים כאן יריד", אמר ערבי ספקן, "יצמחו לגמל כנפיים", וכך היה). גשר הירקון היה אות הפתיחה לנסיעה בכביש החוף. עד כאן האינפורמציה, ואנחנו מתחילים את מסענו.